רע"א 53905-02-15 שטיינברג נ' אפלבאום

המשיב תבע את המבקשים בבית משפט קמא להחזר כספים ששילם להם כאשר רכש כרטיסי טיסה, עסקה שבוטלה אחר כך בהסכמה. בית המשפט קמא נעתר לתביעה באורח חלקי, וחייב את המבקשים לשלם למשיב סך 3,598 ₪ בצירוף אגרת משפט. על החלטה זו מלינים המבקשים, וטוענים כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו לטענת קיזוז שהם טענו בפניו. טענתם מכוונת לכך, שהמשיב לא נהג בתום לב בהגשת התביעה, שכן הם נכונים היו לשלם לו את הסכום שנפסק בסופו של דבר, וכיוון שהגיש את תביעתו, נגרמו להם נזקים, הנובעים מעצם ניהול המשפט.

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה, כמו גם בחומר שבתיק של בית משפט קמא, לא ראיתי להיענות לבקשה, ועל כן אדחה אותה, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984. הלכה למעשה, לא טענה לקיזוז יש בטענותיהם של המבקשים, כי אם טרוניה על כי לא נפסקו לזכותם הוצאות משפט. אלא שבכגון דא, משמע בפסיקת הוצאות משפט, נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת נרחב, בו לא תתערב ערכאת הערעור. יתר על כן, אף שהמבקשים נכונים היו לשלם למשיב, הוא סבר כי מגיע לו סכום גבוה יותר, ולכן אין פסול בהחלטתו להגיש את תביעתו, שלבסוף גם נתקבלה, גם אם בחלקה. ואף שהסכום שנפסק הוא למעשה הסכום שהמבקשים הסכימו מראש לשלמו, נתון הדבר לשיקולה של הערכאה הדיונית אם לחייב את התובע (המשיב) בהוצאותיהם של הנתבעים (המבקשים) אם לאו, ואם בחר שלא לעשות כן, אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור.

הבקשה נדחית, על כן. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: