רע"א 53478-12-15 בר עוז נ' סאן וויז בע"מ

מבוא:

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של כב' השופט א. גולדקורן בתיק אזרחי 4694-12-15 מיום 18/12/15 (להלן: "ההחלטה הראשונה"), ומיום 22/12/15 (להלן: "ההחלטה השניה"). בגדר ההחלטה הראשונה, אשר ניתנה בבקשה למתן סעד זמני של צו עשה כספי שהגישה המבקשת, התקבלה בקשת המבקשת רק בחלקה. בהחלטה זו חייב בית המשפט קמא את המשיבה לשלם למבקשת במסגרת מתן סעד כספי זמני סך של 131,180 ₪ שהם 31,131 יורו. מדובר בסכום שעל פי קביעת בית המשפט קמא היה הכרחי לפסוק אותו גם בסעד זמני, הכל כאמור בסעיף 13 להחלטה הראשונה. מדובר בסכום המופיע בחשבוניות של ספקים זרים שהמבקשת העבירה למשיבה לצורך בדיקה, ושהיה על המבקשת לפרעו באמצעות כספים שהיה על המשיבה להעביר לה לצורך כך.

2.במסגרת הבקשה למתן סעד זמני עתרה המבקשת כי בית המשפט יורה למשיבה לשלם לה את שווי כל החובות לספקים זרים בסך 72,068 יורו, וזאת במסגרת תביעה כספית שהגישה המבקשת כנגד המשיבה לתשלום סך של 830,832 ₪. בתביעה הכספית נתבע בנוסף לתשלום חובות לספקים זרים גם פיצוי בגין אובדן רווחים עתידיים בסך 129,600 יורו.

3.בהחלטה השניה, שניתנה לאחר שהמבקשת הגישה בקשה לתיקון החלטה ובקשה לעיון חוזר, תוקן שווי הסכום הכספי בגינו ניתן הסעד הזמני על ידי בית המשפט קמא והמשיבה חויבה מכוח הצו הזמני לשלם למבקשת סך בשקלים השווה ל-33,131 יורו, על פי השער היציג הידוע ביום 18/12/15 בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום 18/12/15 ועד התשלום בפועל. הבקשה לעיון חוזר בשאר חלקי החלטת בית המשפט קמא נדחתה.

4.על שתי ההחלטות הוגשה בקשה זו על ידי המבקשת. זו קבלה על כך כי במסגרת עתירתה למתן סעד זמני ניתן לה רק סעד חלקי אשר אינו משרת לטעמה את המטרה של מתן סעד כספי זמני שנקבעה בפסיקה, והיא פסיקת סכומים אשר הכרחי וצודק לפסקם בשלב מקדמי, בטרם ניתן פסק דין בתביעה לתשלום כספי.

רקע עובדתי:

5.המבקשת עוסקת באספקת שירותי קרקע באירופה והיא בעלת המותגtripaway . המשיבה עוסקת במתן שירותי תיירות. המבקשת והמשיבה פעלו מחודש מאי 2013 בשותפות לשיווק והפעלת קבוצות תיירות לספרד ולאיטליה.

הצדדים לשותפות הסכימו כי רווחי השותפות יחולקו ביניהם באופן שווה. עוד הוסכם כי הכנסות השותפות יופקדו לחשבון המשיבה, וזאת תעביר למבקשת כספים נדרשים לשם תשלום חובות והוצאות לספקים בספרד ובאיטליה.

בין הצדדים התעוררו מחלוקות כספיות לרבות בגין הצטברות חובות של השותפות לספקים זרים. חובות אלה עמדו לטענת המבקשת על סך של 72,068 יורו, ולטענת המבקשת המשיבה סירבה להעביר לה סכומים כלשהם לשם סילוק חובות אלה, למרות שלא כפרה בקיומם.

בשל המחלוקות הודיעה המבקשת על סיום השותפות והמשיבה התמידה בסירובה להעביר כספים לסילוק חובות לספקים הזרים. בתחילה נטען כי יש מקום לבדוק ההתחשבנות ממועד תחילת השותפות. בנוסף ביקשה המשיבה לבדוק את חשבונות הספקים הזרים עצמם. עוד נדרש על ידי המשיבה, לטענת המבקשת, כתנאי להעברת כספים על ידי המשיבה כי זו תחתום על כתבי סילוק ושחרור.