רע"א 53384-09-14 מלינקוב נ' איצקוביץ

1.בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא (כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי – בימ"ש שלום בנצרת) מיום 17/9/2014, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת (הנתבעת בהליך העיקרי), לזמן מצהירה מטעם המשיב להיחקר על תצהירה, זאת למרות שהמשיב "משך" את תצהירה הנ"ל (להלן: "ההחלטה").

לציין כי ההחלטה ניתנה כחלק מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 17/9/2014. בהחלטה נוספת מאותו יום שניתנה על גבי בקשת המבקשת לזמן את המצהירה המפורטת לחקירה, הפנה בימ"ש קמא להחלטתו בפרוטוקול הנ"ל כאמור.

2.לאחר עיון ובחינה אני רואה לדחות את הבקשה ללא צורך בקבלת תגובה.

3.המצהירה שאוזכרה לעיל הינה כאמור מצהירה מטעם המשיב ואמורה היתה להיות אחת מהעדות מטעמו.

מנימוקיו (מחלת העדה, רצונו לסיים את ההליך ולענייננו – יהיה הנימוק אשר יהיה), בחר המשיב "למשוך" את תצהיר המצהירה הנ"ל, זאת עפ"י זכותו ושיקול דעתו הבלעדי.

4.המבקשת מעולם לא ביקשה לראות את המצהירה הנ"ל כעדה מטעמה. המבקשת סיימה את מסכת עדויותיה כבר בישיבת יום 12/6/2014 והצהירה "אלו עדיי" בסיום אותה ישיבה, זאת ללא כל סייג.

5.המבקשת אף לא ביקשה רשות לזמן את המצהירה כעדה מטעמה, בפתח ישיבת יום 17/9/2014, ישיבה בה נשמעו עדי המשיב.

יתרה מזאת, גם בבקשתה נשוא ההחלטה (בפרוטוקול ובבקשה הנפרדת שהוגשה, לכאורה, מוקדם לישיבת יום 17/9/2014), לא ביקשה המבקשת היתר לזמן את המצהירה, כעדה מטעמה, אלא עתרה לכפות על המשיב את זימון המצהירה כעדה מטעמו.

6.לאור המפורט בדין דחה בימ"ש קמא את בקשות המבקשת והורה על הגשת סיכומים, משנסתיים הליך הבאת הראיות.