רע"א 528/16

א.             בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע לעניין החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק), מיום 17.1.15, בע"א 18056-12-15, שבמסגרתה עוכב ביצוע פסק דין של פינוי בתנאי שתופקד בקופת בית המשפט עד ליום 8.2.2016 ערבות בסך של 200,000 ש"ח. עניינה של הפרשה – מחלוקת בנוגע לבעלות במושכר, לשכר דירה בו ולפינויו.

רקע והליכים

ב.        בשנת 2009 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקש לפינוי מושכר: דירה בשכונת בית חנינא בירושלים. בין בעלי הדין נתגלעה מחלוקת הנוגעת לבעלות על הדירה: המשיבים טענו כי השכירו את הדירה למבקש, בעוד המבקש טען כי בשנת 2006 נמכרה לו הדירה על ידי המשיבים. בית משפט השלום שמע עדויות ובחן את מהימנות המסמכים שהגישו בעלי הדין, בין היתר, באמצעות מומחית לכתבי יד מטעמו. בפסק הדין מיום 17.11.15 פסק בית משפט השלום (השופטת א' שניידר), כי על המבקש לפנות את הדירה ששכר מן המשיבים עד יום 1.2.2016 (תא"ח 72/09). כן נקבע כי על המבקש לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך 50,000 ש"ח.

ג.        המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, שבמסגרתו העלה טענות קשות כלפי פסק הדין, לרבות הטענה כי נפלה טעות משפטית בקביעה כי מדובר בטענת "הודאה והדחה", תוך העברת נטל השכנוע לכתפיו. עם הגשת הערעור ביקש המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין – פינוי הדירה ותשלום ההוצאות.

ד.        בית המשפט המחוזי (השופט כ' מוסק) קבע בהחלטתו, כי בהתחשב בכך שדחיית הבקשה תגרום למצב בלתי הפיך – פינוי הדירה נושא המחלוקת, וכן, בשל העובדה שיתכן כי בדיון בערעור יעלו טענות נוספות שיהיה בהן כדי לשנות את פני הדברים, ולכן קיים סיכוי מסוים שהערעור יתקבל, ראוי לעכב את ביצוע פסק הדין, תוך חיוב המבקש בהפקדת ערבויות נכבדות. זאת במיוחד, מאחר שמזה שנים רבות אין המבקש משלם דמי שכירות, וחובו בגינם, בהנחה שהערעור יידחה, הוא בסך 150,000 ש"ח, נוכח סכום דמי השכירות שנקבע בזמנו (400$ לחודש), יחד עם הסכום בו חויב בגין הוצאות משפט וטרם שילם. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע פסק דין הפינוי ככל שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט עד ליום 8.2.2016 ערבות בסך 200,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית. בהחלטה מיום 19.1.16 הובהר כי עיכוב הביצוע חל על הפינוי בלבד.

           מכאן הבקשה הנוכחית, שאליה צורפה, כאמור, בקשה לעיכוב ביצוע.

הבקשה

ה.        המבקש מבקש לבטל את התנאים שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו לעכב את ביצוע הפינוי. הוא מבקש לקבוע תנאים אחרים, "סבירים והולמים את ההלכה הפסוקה לפיה צריך שיהיה קשר ענייני בין התנאים שנקבעו לנזק שעיכוב הביצוע עלול לגרום בעתיד לצד שכנגד", וכן, לקבוע תנאים לעיכוב ביצועו של החיוב הכספי שנקבע בפסק הדין של בית משפט השלום. לטענת המבקש, עיכוב ביצועו של פסק הדין בתנאי שישולמו ההוצאות שנפסקו בו אינו אלא אמצעי לאכיפת פסק הדין, ולכן יש לבטל תנאי זה. זאת, שכן על התנאים לעיכוב ביצוע להיות צופים פני עתיד. לדבריו, אין כל בסיס לחשש שנזק כבד ייגרם למשיבים עד להכרעה בערעור, אשר דיון בו נקבע ליום 4.5.16. המבקש מבהיר כי מעולם לא נתבע לשלם שכר דירה. לכן לטענתו, לא סביר שבית המשפט יורה על תשלום סכומים שלא נתבעו. תנאי זה חורג לדעתו, מסמכותו של בית המשפט. המבקש מפנה בהקשר זה להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים ברע"א 18405-11-12 (השופט א' רומנוב) מיום 12.6.13, בה בוטלה החלטת בית משפט השלום לחייבו בתשלום חלקי של שכר הדירה בסך 50,000 ש"ח. לדברי המבקש, חלק מן הסכום הנתבע התיישן והצדדים חלוקים גם על גובה דמי השכירות. המבקש מוסיף כי בדין טרם שילם את ההוצאות שנפסקו בבית משפט השלום; זאת, משום שהוחלט על עיכוב ביצוע לפסק הדין. המבקש סבור כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לסיכוייו הטובים של הערעור ואף לא למאזן הנוחות הנוטה לטובתו. המבקש טוען כי אין בידיו האמצעים לשלם את סכום ההוצאות שפסק בית משפט השלום, ובודאי שאין ביכולתו להפקיד את הסכום עליו הורה בית המשפט המחוזי כתנאי לעיכוב ביצוע הפינוי. לדעתו, מדובר בתנאי לא סביר, שיגרום לפינוי משפחתו מן הדירה טרם הוכרע הערעור.