רע"א 5243-01-15 אנוש(אסיר) נ' מדינת ישראל - רשות המיסים ואח'

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת פיינשטיין) בה"פ 51296-11-14, בה נקבע כי יינתן צו לעיכוב פינוי המבקשת מביתה אשר יפקע בתוך 21 יום במידה שלא יופקד העירבון שנקבע כתנאי למתן הצו.

הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה במקביל לבקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית המשפט קמא.

המבקשת הגישה לבית המשפט קמא המרצת פתיחה בה נתבע סעד הצהרתי לפיו היא דיירת מוגנת בבית המצוי בשורש.

במקביל להגשת התובענה הוגשה לבית המשפט קמא בקשה לצו מניעה זמני לעיכוב הליכי הפינוי המתנהלים כנגד המבקשת.

בהחלטת בית המשפט קמא מושא בקשת רשות הערעור נקבע כי סיכויי התביעה נמוכים וכי הבקשה הוגשה בשיהוי, אולם בהתחשב בנזק שייגרם למבקשת אם לא יינתן הצו התקבלה הבקשה וניתן צו לעיכוב הפינוי, בכפוף להפקדה של 150,000 ₪ בקופת בית המשפט.

בקשת רשות הערעור מופנית כלפי התנאת צו עיכוב הפינוי בהפקדת הסך של 150,000 ₪. המשיבים, מצידם, לא ביקשו לערער על ההחלטה ליתן צו לעיכוב פינוי המבקשת.

לטענת המבקשת מצבה הכלכלי קשה, כל נכסיה משועבדים או מעוקלים ואין לה את האמצעים לשלם את העירבון. עוד נטען כי המבקשת פנתה לעזרתו של בנה אך הפקדת סכום כה גדול במזומן בקופת בית המשפט יוצרת עבורו קושי רב.

המבקשת הפקידה בבית המשפט קמא סכום של 50,000 ₪ והיא מבקשת להמיר את היתרה במתן ערבות אישית של בנה בסכום של 110,000 ₪, ולחילופין לפרוס את היתרה לשני תשלומים, כאשר עד להפקדת שני התשלומים הנותרים תעמוד הערבות האישית של הבן.

לטענת המשיבים סיכויי הערעור קלושים שכן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות בעניין סעדים זמניים, ובענייננו כל בקשת רשות הערעור הנה בעניין מתווה העירבון ואין כל טענה כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו או חרג מסמכותו. עוד לטענת המשיבים אין כל בסיס לטענת המבקשת כי מצבה הכלכלי קשה והטענה לא נתמכה בראיות כלשהן. המשיבים מתנגדים להמרת העירבון בערבות הבן, וטוענים כי אין אינדיקציה לגבי מצבו הכלכלי מה גם שהוא עצמו לא נתן תצהיר. המשיבים התנגדו גם לחלופה של פריסת היתרה לשני תשלומים.