רע"א 51075-11-14 רחמן ואח' נ' אבו מיזר

בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת עינת אבמן-מולר) דחה ביום 13.11.2014 בקשה "נוספת וחוזרת" לחילוט עירבון שהגישה המבקשת וזאת לאחר שבקשה קודמת שהוגשה בנדון נדחתה גם היא (החלטה מיום 2.11.2014). על ההחלטה האחרונה מיום 13.11.2014 הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

הבקשה שנדונה לפני בית משפט השלום בשתי ההחלטות הייתה בקשה שהגישה המבקשת לחילוט עירבון לפי תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. מדובר בעירבון בסך 60,000 ₪ שהפקיד המשיב במסגרת סעד זמני שניתן לו בתובענה שהוא הגיש לבית משפט השלום. לאחר שהתובענה נדחתה וגם הערעור לבית משפט זה נדחה, הגישה המבקשת לבית משפט השלום בקשה לחילוט העירבון כאמור. בקשה זו נדחתה ביום 2.11.2014. זאת בנימוק שלפיו הבקשה הוגשה בלי ראיה כלשהי לעניין עצם הנזק ואף לא לגובהו. בית המשפט קבע שלא מדובר בנזקים ברורים מאליהם ואין אפילו תשתית ראייתית מינימלית (אף לא תצהיר עם פירוט של הנזקים ותחשיב כספי). באותה החלטה הוסיף בית המשפט קמא שאין בכך כדי לגרוע מזכותה של המבקשת לנקוט בכל סעד אחר בנוגע לכספים (ובשים לב להליך אזרחי שמתקיים ממילא בין הצדדים).

המבקשת פנתה שוב לבית משפט השלום בבקשה נוספת לחילוט עירבון כאשר הפעם היא צירפה לה תצהיר וכן חוו"ד שמאי. אלא שבית משפט קמא קבע שאין מקום להיעתר לבקשה שכן לא חל שינוי נסיבות מאז ההחלטה הקודמת ואין מדובר אלא ב"מקצה שיפורים". בית משפט קמא חזר וציין שמתנהלים ממילא הליכים במסגרת הצדדים "בגדרם תתבררנה הטענות לעניין הנזקים ושיעורם". בהמשך לכך עוכבה החזרת העירבון לתקופה מסוימת. מכאן בקשת רשות הערעור לבית משפט זה בה נטען ששגה בית משפט קמא בהחלטתו האחרונה וכדי התערבות ערכאה זו.

לאחר עיון במכלול החומר שהובא לעיוני, לא מצאתי מקום לתת רשות ערעור על החלטה זו. יש לציין, שהמבקשת לא השיגה על ההחלטה הראשונה והמוקדמת יותר מיום 2.11.2011, היא ההחלטה שבה נקבע שהמבקשת לא הביאה אפילו תשתית ראייתית מינימלית לבקשתה. במצב דברים זה, המבקשת לא מצביעה על פגם שנפל בהחלטה המאוחרת יותר שעליה היא השיגה בבקשת רשות הערעור המצדיק התערבות בה. המבקשת לא הראתה שינוי נסיבות. היא גם לא הראתה שנפלה טעות בהחלטה המקורית. המבקשת טוענת אמנם שמדובר היה בעניין טכני לחלוטין של אי צירוף ראיות לבקשה המקורית שהוגשה. אולם לבית משפט יש שיקול דעת בנדון במסגרת בקשה מעין זו (ראו למשל רע"א 4344/09 פונוקול בע"מ נ' WARNER/CHAPPELL MUSIC GROUP ׁUK (15.2.2010); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 927 (2013)), וכאמור ההחלטה הראשונה לא נתקפה. בית משפט קמא לא היה חייב בנסיבות אלה לדון מחדש בנדון במסגרת הבקשה השניה והראיות שצורפו לה רק אז. הוא גם לא היה חייב לעשות כן כדי עילת התערבות של ערכאת הערעור, אפילו בשים לב לכך שניתן לראות בהחלטה זו כמסיימת את עניין חילוט העירבון לפי תקנה 371(א) (לגישה מצמצמת לעיין מחדש בהחלטות ביניים "משמעותיות" ראו רע"א 4472/10 Proneuron Biotechnologies ,Inc נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (6.10.2010)). כך הדבר, הן בשל המהות המיוחדת של הליך חילוט העירבון לפי תקנה זו והתנאים הנדרשים לכך (ראו למשל רע"א 3875/13 אבו קשאף סאלח נ' חברת ניב אל בע"מ (9.12.2013); ובפרט משעה שמדובר למעשה ב"קיצור דרך דיוני" (ראו והשוו רע"א 2422/00 אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה נ' עיריית בת-ים פ"ד נו(4) 612, 619 (2002)). שכפי שקבע בית משפט קמא בהחלטותיו, אין באי התממשותו במסגרת זו בכדי למנוע מן המבקשת לנקוט בהליכים מתאימים אחרים למימוש הנדון. ובמיוחד משעה שתלוי ועומד ממילא הליך אחר שבו יש טענה לנזקים אלה (ומכל מקום מבלי שבבקשת רשות הערעור שלפניי נסתרה קביעתו זו של בית משפט קמא לעניין הכפילות בין ההליכים).

אכן, התוצאה העולה בנסיבות המקרה היא כזו שלפיה בשל מחדל של המבקשת בהגשת הבקשה, לא התאפשר לה לתקן אותו בהמשך הדרך וכדי התדיינות שלא הוכרעה בעניין זה שיש גם חשיבות להכרעה מהירה ופשוטה בו בהתקיים הנסיבות לכך (ראו למשל ע"א 5065/12 קרטי נ' אמסלם (14.7.2014)). וניתן להוסיף, שקיימים הקשרים שבהם יש תועלת בהליך של תיקון "אופקי" על פני תיקון "אנכי" של החלטות (ראו והשוו טל חבקין "תיקון אנכי, תיקון אופקי, ומה שביניהם: על חלוקת תפקידים יעילה בין שלוש ערכאות שיפוט", משפטים מה (צפוי להתפרסם ב-2015); כן ראו בנימין רוטנברג "אי סופיותן של החלטות ביניים, משפטים כא 463, 476 (תשנ"ב)). אולם מבלי צורך להכריע בשאלה הרחבה יותר של סמכות בית משפט להיזקק בשנית להחלטות שנתן, הרי שבנסיבות המקרה שתוארו לעיל ובשים לב להתדיינות הנוספת הקיימת ממילא ואי ההשגה על ההחלטה המוקדמת – לא מצאתי כאמור עילה למתן רשות ערעור, והבקשה בנדון נדחית.

אוסיף ואציין שעולה לכאורה מחלוקת בין הצדדים בשאלה אם הסכום שהופקד במסגרת הסעד הזמני היה "עירבון" או "ערבות" ובשים לב למנגנוני המימוש השונים של בטוחות אלה (ראו רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (21.4.2009)). אולם נוכח מסקנתי זו, איני נדרש להכריע בשאלה זו. למותר עוד להוסיף, שאין אני מביע עמדה בשאלת החילוט שלא במסגרת זו ולגופו של עניין; כמו גם למחלוקות שבין הצדדים לכאורה לעניין הנזקים שנגרמו ככל שנגרמו.