רע"א 5077/16

1. בקשת רשות הערעור שבכותרת מופנית כנגד החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 24.5.2016 בגדרה נמחקו על הסף - מחמת איחור בהגשתם - שני הליכים שונים מטעם המבקש-החייב ביחס להכרעות הנאמן בשתי תביעות חוב אשר הוגשו על ידי המשיבים 3 ו-4 (להלן: ההחלטה). ביום 22.8.2016 הורתה כב' השופטת א' חיות כי ההליך יועבר לטיפול רשמי בית משפט זה לצורך סיווגו - ערעור בזכות או בקשת רשות ערעור. ביום 26.9.2016, בסמוך לאחר תשלום האגרה והפקדת העירבון, הוריתי לצדדים להגיש עמדתם לעניין הסיווג. מתגובות הנאמן והכונס הרשמי, אשר הוגשו ביום 3.11.2016 ו-4.11.2016 בהתאמה, עולה כי הם סבורים שנתונה למבקש זכות ערעור על ההחלטה. מתגובת המבקש, אשר הוגשה ביום 10.11.2016, משתמע כי הוא סבור שפעל נכון כשהגיש בקשת רשות ערעור.  

2. לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי בניגוד לעמדת הנאמן והכונס הרשמי, אופן ההשגה הנכון על ההחלטה הוא על דרך של בקשת רשות ערעור. אבהיר את הטעמים העומדים ביסוד מסקנתי זו.

3. כידוע, דיני הערעור במסגרת הליכי פשיטת רגל שונים מאלה החלים ביחס להליכים אזרחיים. סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, קובע כי החלטות של בית המשפט של פשיטת רגל המהוות "צו בפשיטת רגל" ניתנות לערעור בזכות לפני בית המשפט העליון. לעומת זאת, כאשר עסקינן בהחלטות אשר אינן מהוות "צו בפשיטת רגל", חוזרים אנו לדיני הערעור הרגילים, לאמור: זכות ערעור ביחס להחלטה המסווגת כ"פסק דין" וערעור ברשות ביחס להחלטה המסווגת כ"החלטה אחרת" (למשל, ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק), פיסקה 9 והאסמכתאות הנזכרות שם (13.7.2008) (להלן: ענייןפאן-אל); ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל, 40-38 (מהדורה שלישית, 2010)).

4. אבחן תחילה את ההחלטה דווקא על רקע דיני הערעור הרגילים. כלל מושרש הוא כי החלטה בבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי מהווה "החלטה אחרת" אשר הערעור עליה - כאשר היא ניתנת על ידי שופט (להבדיל מרשם) - הוא על דרך של בקשת רשות ערעור. כך, שכן החלטה בבקשה להארכת מועד טפלה למחלוקת העיקרית. דחייתה של בקשה מסוג זה מביאה למעשה לכך שההליך העיקרי לא יובא בפני בית המשפט, וממילא אף לא יוכרע על ידו (ראו, עניין פאן-אל, פיסקה 13 והאסמכתאות הנזכרות שם. עוד ראו, ח' בן-נון וט' חבקין, הערעור האזרחי, 106-105 (מהדורה שלישית, 2012)).

           זאת ואף זאת: הכלל לפיו הכרעה בסוגית הארכת המועד נחשבת ל"החלטה אחרת" הוחל אף במקרים כגון זה שלפנינו, בהם בית המשפט מוחק ערעור אשר הוגש בפועל מחמת איחור בהגשתו (למשל, רע"א 8259/02 ארבל נ' ברק (10.12.2002); רע"א 9000/06 גליק נ' ויוטל (2000) בע"מ (8.1.2007); רע"א 2705/07 בר טל נ' ליכט (19.8.2007); רע"א 2279/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מאירסון (6.4.2009); בש"א 5106/12 יוסף נ' שושן (18.7.2012); ע"א 7623/13 עזבון אבו ראס נ' מנהל מיסוי מקרקעין(28.9.2014). אולם ראו, רע"א 706/13 פישר נ' יוכמן (30.4.2013)).  

5. אמנם, החלטותיו של בית המשפט של פשיטת רגל המכריעות בהשגה על החלטת בעל תפקיד נחשבות, לצרכי ערעור, כהחלטות הניתנות על ידי ערכאה דיונית ולא על ידי ערכאת ערעור (עניין פאן-אל, פיסקאות 10, 12 ו-14; ראו גם, בש"א 292/98 ג'רייס נ' המועצה לייצור ולשיווק של ירקות, פ"ד נג(2) 29, 37-34 (1999)). ואולם בנתון זה אין כדי לשנות מן המסקנה לפיה יש לראות בהחלטה מושא דיוננו משום "החלטה אחרת", ואסביר.

           בעניין פאן-אל דן בית משפט זה בשאלת סיווגה הנכון של החלטת בית משפט של הפירוק אשר דוחה ערעור על החלטת בעל תפקיד שלא להאריך מועד להגשת תביעת חוב. בפסק הדין צוין באופן מפורש כי "את החלטת בית המשפט שעל הפירוק בסוגית הארכת המועד יש להקביל להחלטה של ערכאה דיונית הדוחה בקשה של בעל דין להאריך את המועד להגשת הליך ראשוני (להבדיל מערעורי)" (שם, פיסקה 14. ההדגשה במקור). אף על פי כן, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי ההחלטה מהווה "החלטה אחרת" הניתנת לתקיפה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. בית המשפט מנה מספר טעמים למסקנה זו, ובין היתר ציין כי "הגם שנפקותה העיקרית של ההלכה לפיה החלטות לגבי הארכת מועד מהוות 'החלטה אחרת' הינה בהקשר של הליכים ערעוריים, דומה כי הוחלה היא אף ביחס להארכת מועד להגשת הליכים בעלי אופי ראשוני-דיוני" (שם, פיסקה 15).

6. ואכן, לפני זמן מה נדרשתי לשאלת סיווגה של החלטה הדומה לזו שלפניי עתה - החלטה של בית משפט של חדלות פירעון הדוחה ערעור על הכרעה בתביעת חוב מחמת איחור בהגשתו (רע"א 6557/14 שחם נ' רו"ח יואב כפיר, נאמן לחברת אשבל (30.4.2015) (להלן: עניין שחם)). באותו מקרה הגעתי למסקנה כי יש לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת" תוך שציינתי, בין היתר, כי ראוי להחיל את ההלכה שנקבעה בעניין פאן-אל גם על המקרה האמור וזאת נוכח הדמיון הממשי בין המקרים (שהרי בשני המקרים מדובר בהחלטה העוסקת בשאלת העמידה במועדים הקבועים בדין להגשת הליכים במסגרת הליך חדלות פירעון: הגשת תביעת חוב, בעניין פאן-אל; והגשת ערעור על הכרעת נאמן בתביעת חוב, בעניין שחם). ערעור על החלטתי בעניין שחם נדחה על ידי כב' השופט ס' ג'ובראן (בש"א 3575/15, פסק דין מיום 8.7.2015). ברי, כי הקביעה בעניין שחם האמור רלוונטית גם למקרה דנן.