רע"א 50335-08-15

בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטה או למתן צו מניעה זמני במסגרת הערעור.

בקשה זו הוגשה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג, סגן נשיא) מיום 26.8.2015, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני וצו ארעי שניתן – בוטל (יצוין כי עיון בתיק בית משפט קמא במערכת נט המשפט מלמד כי הוגשה בקשה מקבילה אתמול לבית משפט קמא שטרם נדונה אך דבר זה לא נזכר בבקשה).

המבקשת, אגודה שיתופית, שהיא בעלת הזכות במשבצת המקרקעין של מושב גבעת יערים, השכירה למשיבה שטח בחודש אוגוסט 2010. השטח הושכר למטרת הפעלת ישיבה ולטענת המבקשת חוזה השכירות הסתיים ביום 31.7.2012 ומאז מתנהלים מגעים לחידושו. משלא הושגה הסכמה פנתה המבקשת בדרישה לפינוי המושכר וזו לא נענתה. עוד טענה המבקשת בבקשה כי ביום 4.8.2015 החלה המשיבה לבצע בניגוד לדין ולהסכם השכירות עבודות בניה, חפירה, פיתוח ותשתית אשר נועדו לאפשר הצבת מבנים בקרקע. המבקשת פנתה למשיבה בבקשה שתחדל מכך וזו לא נענתה. משכך פנתה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה למתן צו מניעה זמני. בית משפט קמא נתן צו ארעי ביום 19.8.15 (היום בו הוגשה הבקשה).

המשיבה הגישה את תגובתה לבקשה. בתגובה טענה המשיבה כי הבקשה הוגשה תוך שיהוי ניכר, שכן אף לטענת המבקשת העבודות החלו ביום 4.8.15. וכי מדובר בצעד שנועד להכביד על המשיבה כחלק מהמחלוקת לעניין דמי השכירות. עוד טענה המשיבה כי היא שוכרת את המתחם משך 26 שנה, מנהלת מוסד לילדים ללא בית הנמצאים במסגרת חוץ ביתית וכי משיקולים זרים הנובעים מהחלפת יו"ר המועצה החלה המבקשת להתנכל למשיבה. עוד נטען כי היו במקום קראוונים שהוצאו בשל היותם מסוכנים ומדובר בקראוונים שבאים להחליף אותם. המשיבה הפנתה לסדרה של טיוטות הסכמים שהוחלפו בין הצדדים וכן עמדה על ההכרח בהצבת הקראוונים כדי לאפשר את פתיחת שנת הלימודים. בדיון שהתקיים נחקרו המצהירים ונטען על ידי המשיבה כי דמי השכירות למושכר שולמו עד לסוף שנת 2015, למרות שאין הסכם חתום.

בהחלטה מושא הבקשה ביטל בית משפט קמא, כאמור, את הצו הארעי ודחה את הבקשה לצו מניעה זמני. בית המשפט הבהיר כי אין בהסרת הצו כדי להכשיר הצבת המבנים בניגוד לדין, ואולם ציין כי ההליך אינו מיועד לשרת את הליכי התכנון והבנייה ולכן אין מקום להשארת צו המניעה על כנו.

בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהמבקשת העלימה בבקשתה מספר עובדות: המדובר במוסד שנמצא במקום 26 שנה ומעלה, המבנים באים להחליף מבנים ארעיים אחרים שהיו במקום אך לא היו בטיחותיים, המשיבה שילמה והמבקשת הסכימה לקבל דמי שכירות עד לסוף שנת 2015 למרות היעדרו של הסכם חתום. בנוסף עמד בית משפט קמא על השיהוי בהגשת הבקשה באופן שמכביד על פעילות המשיבה ומונע ממנה את פתיחת שנת הלימודים. עוד ציין בית המשפט כי מדובר במבנים ניידים שלא תהיה מניעה להסירם ככל שעמדת המבקשת בהליך העיקרי, לכשיוגש, תתקבל. בית המשפט דחה את טענת המבקשת כי היא צפויה להיענש בשל הצבת המבנים שכן הגשת הבקשה והניסיון למנוע מהמשיבה מלהקים את המבנים יצדיקו מתן פטור מאחריות.

בית משפט קמא שב והבהיר כי אין בהסרת הצו כדי להכשיר את הצבת המבנים או לפטור את המשיבה מקבלת היתר ככל שזה נדרש. עוד הבהיר כי ככל שתינתן בעתיד החלטה כי יש להסיר את המבנים הדבר ייעשה בתוך פרק זמן קצר מבלי שהמשיבה תהיה רשאית לטעון לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהצבת המבנים. בכפוף לכך הבקשה נדחתה.

דעתה של המבקשת אינה נוחה מההחלטה. היא הגדירה את בקשתה כבקשה "מהמוצדקות שניתן להעלות על הדעת". אשר לעיכוב הביצוע נטען כי סיכויי בקשת הרשות לערער גבוהים וככל שהביצוע לא יעוכב המצב העובדתי ישתנה והערעור יהפוך לתאורטי בלבד. המבקשת מבהירה כי המשמעות המעשית של החלטת בית משפט קמא היא מתן היתר להקים באופן מיידי במקרקעין של מבנים ללא אישור מהמבקשת, ללא הסכמתה, ללא זכות להחזיק במקרקעין, ללא הסכם שכירות וללא היתר בניה כדין. עוד צוין כי משמעות ההחלטה היא מתן היתר לבנייה בלתי חוקית.