רע"א 5013/15ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 25.6.2015 בע"מ 9941-12-14 (השופט ג' גדעון), בגדרה חויבה המבקשת (להלן: ג'ורדאל) להפקיד ערובה כתנאי להגשת ערעור על שומת מס שהוצאה לה על-ידי המשיב, כמפורט להלן.

רקע

2. בבעלותה של ג'ורדאל מפעל לייצור 'מוצרי ים המלח' בערד. בשנים האחרונות מצויה ג'ורדאל בקשיים כלכליים בשל שני אירועים מרכזיים אשר צמצמו באופן משמעותי את היקף פעילותה: האחד, ביוני 2011 נשרף המפעל שבבעלותה כליל; השני, במאי 2012 ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים צו לפירוקה של חברת המילניום השביעי בע"מ (להלן: חברת המילניום), הלקוחה העיקרית של ג'ורדאל. ענייננו באירוע השני.

3. לטענת ג'ורדאל, לחברת המילניום חוב בסך של למעלה מ- 50 מיליון ₪ כלפיה בגין סחורה שסיפקה לה במשך השנים. ג'ורדאל הגישה במסגרת הליכי חדלות הפירעון של חברת המילניום תביעת חוב נגדה, אולם משהבינה כי סיכוייה להיפרע מאת קופת הפירוק קלושים, הוציאה תעודות זיכוי לחברת המילניום בגין החוב שנותר. בהמשך לכך, במרץ 2013 פנתה ג'ורדאל למשיב, דיווחה על תעודות הזיכוי שהוציאה, וביקשה אותו כי יכיר בחובותיה של חברת המילניום כלפיה כ'חובות אבודים' המזכים אותה בהחזר סכום המע"מ בגין החוב. בעקבות הדיווח ערך המשיב ביקורת לג'ורדאל, שבסופה דחה את בקשתה והוציא לה שומה על סך של 7,679,772 ₪. ביום 17.11.2013 הגישה ג'ורדאל השגה על השומה, וביום 5.11.2014 נדחתה ההשגה על-ידי המשיב.

4. על החלטה זו של המשיב הגישה ג'ורדאל ערעור לבית המשפט המחוזי. לא אתייחס כאן לערעור גופו, אתמקד רק באשר צריך לענייננו. לאחר הגשת הערעור הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי כי יורה לג'ורדאל להפקיד ערובה לשם הבטחת הוצאותיו בהליך הערעור מכוח הוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק), ולחלופין מכוח הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המשיב הוסיף וביקש כי אם לא תופקד ערובה כנדרש, כי אז ידחה הערעור. המשיב נימק את בקשתו בסיכוייו הנמוכים של הערעור להתקבל, ובפרט במצבה הכלכלי הקשה של ג'ורדאל, המקים חשש ממשי באשר ליכולתה לשפותו בגין הוצאותיו המשפטיות אם ידחה הערעור. ג'ורדאל התנגדה לבקשה, בטענה כי אין בנסיבות העניין הצדקה לחייבה בהפקדת ערובה.

5. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו של המשיב והורה על הפקדת ערובה בסך של 35,000 ₪ מטעם ג'ורדאל, ובנוסף ערבות מטעם כל אחד מבעלי המניות בסך של 70,000 ₪ (כעולה מפסקה 34 לבקשה שלפני, לחברה בעל מניות יחיד ולפיכך סכום הערובה כולו עומד על סך של 105,000 ₪). בית המשפט המחוזי הביע את עמדתו העקרונית כי אין מניעה להחיל את הוראת סעיף 353א לחוק על ערעורי מס, וכי מאזן השיקולים הצריכים לעניין (מצבה הכלכלי של החברה המערערת, סיכויי הערעור להתקבל וכיוצא באלו שיקולים) צריך לבוא לידי ביטוי בקביעת סוגי הערובות וסכומן. מאחר שמצבה הכלכלי של ג'ורדאל "אינו טוב", ומשסיכויי הערעור להתקבל אינם "גבוהים עד כדי שיצדיקו המנעות מחיוב המערערת [ג'ורדאל – נ' ס'] בהפקדת ערובה", נקבע סכום הערובה כמפורט לעיל.

           מכאן הבקשה שלפנַי.

עיקרי טענות ג'ורדאל

6. בקשת הרשות לערער, עניינה בשאלת עצם תחולתה של הוראת סעיף 353א לחוק על ערעורי מס, ולחלופין היקף תחולתה ואופן יישומה. בראשית טענותיה ציינה ג'ורדאל כי שאלה זו שנויה במחלוקת בין מותבים שונים בבתי המשפט המחוזיים שנדרשו לשאלה זו, וכי טרם יצאה הלכה בעניין מלפני בית משפט זה. לטענת ג'ורדאל, גישתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין מניעה עקרונית להחיל את הוראת סעיף 353א לחוק על ערעורי מס, אינה ראויה מכמה טעמים: ראשית, מבחינה לשונית, סעיף 353א נוקט במונח 'תביעה' ולא במונחים 'ערעור', 'עתירה', 'ערר' או מונח אחר שעניינו הליך נגד הרשות המנהלית.שנית, מבחינה מהותית, הליך הערעור על שומת מס הוא הליך יחודי במובן זה שמחיקתו בלבד, גם ללא הכרעה לגופו של עניין, מביאה לסופיות השומה, מה שאין כן בתביעה אזרחית רגילה שמחיקתה בגין אי הפקדת ערובה אינה יוצרת 'מעשה בית דין', וניתן להגישה בשנית או להמחותה לאחר. במצב דברים זה, נודעת לסופיות השומה השפעה על כלל נושיה הפוטנציאליים של החברה המערערת ככל שזו תיכנס להליכי פירוק (ותרחיש זה סביר בנסיבות דנן, שהרי אלמלא קשיים כלכליים בהם הייתה מצויה החברה המערערת לא היה מוטל חיוב בערובה מלכתחילה), שכן שוב לא תהיה אפשרות לערער על השומה במסגרת הליכי הפירוק, ומה גם שרשות המס תיהנה מ'דין קדימה' לגבי חוב זה. שלישית, פרשנות תכליתית של סעיף 353א מובילה למסקנה כי המחוקק לא התכוון לאפשר חיוב בערובה של חברה הפונה לבית המשפט בעתירה או ערעור נגד רשות מנהלית: "זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה זה מכבר כזכות חוקתית. חזקה על המחוקק שלא ביקש לפגוע בזכות חוקתית זו, ככל שהדברים נוגעים במערכת היחסים שבין האזרח לרשות" (פסקה 22 לבקשה).