קוזניצקי נ' תלמה נסיעות ותיירות בע"מ

הרקע לבקשת רשות הערעור והחלטת בימ"ש קמא:

בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחיפה מיום 20.2.17 ב-ת"א 34584-07-14 לפיה דחה בימ"ש קמא את בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן נגדו ביום 18.1.17.

התביעה שבנדון הוגשה על ידי המשיבה ביום 17.7.14 נגד שלושה נתבעים. המשיבה הינה חברה המעניקה שירותי נסיעות ותיירות והמבקש שימש כסוכן עצמאי של המשיבה. על פי האמור בכתב התביעה המבקש חב למשיבה כספים בשל כספים שקיבל מלקוחות שקיבלו שירות מהמשיבה ושילמו למבקש, אך המבקש לא העביר את הכספים שחב למשיבה בגין שירותים אלה. כמו כן, בין הצדדים נכרת הסכם להסדרת הסכומים שהמבקש חב למשיבה, אך המבקש הפר את ההסכם ולא שילם את הכספים בהתאם להסכם. לאחר שנמחקה התביעה נגד שניים מהנתבעים (אמו ואשתו של המבקש) נותרה על כנה התביעה נגד המבקש. טרם הוגש כתב הגנה על ידי המבקש.

ביום 12.2.15 הורה בימ"ש קמא על עיכוב הליכים בתיק וזאת עקב צו כינוס נכסים שניתן נגד המבקש בתיק פשיטת הרגל (פש"ר 42852-10-14). לאחר שהודיעה המשיבה לבימ"ש קמא כי הליכי הפש"ר של המבקש הופסקו עקב ניצול לרעה של ההליך, קבע בימ"ש קמא ישיבת קד"מ ליום 29.1.17. עו"ד אביקסיס, אשר ייצג את המבקש, ביקש לדחות את הדיון והדיון הוקדם ליום 18.1.17. ביום 10.1.17 הגיש עו"ד אביקסיס בקשה להורות על עיכוב הליכים וביטול הדיון הקרוב, כאשר צוין בבקשה כי ביום 13.9.16 פורק תיק פשיטת הרגל שהתנהל נגד המבקש ובהחלטה מיום 29.12.16 הוחזר עיכוב ההליכים בתיק פשיטת הרגל על כנו. כן צוין כי המבקש לא הגיש כתב הגנה בתיק, כך שבכל מקרה הדיון הקרוב איננו רלוונטי עד אשר יוגש על ידו כתב הגנה. עוד באותו יום נדחתה הבקשה לדחיית מועד הדיון. המשיבה הגישה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המבקש. בבקשה נטען, בין היתר, כי על פי לשון החלטת בית המשפט המחוזי בתיק הפש"ר מיום 29.12.16, שהורה על "עיכוב כל הליכי הגביה והוצאה לפועל...", אין העיכוב חל על ניהול ההליכים בתובענה הנוכחית. בהחלטה מיום 11.1.17 הורה בימ"ש קמא לב"כ המשיבה להעביר מידית העתק הבקשה וההחלטה לב"כ המבקש וקבע כי הבקשה תידון בישיבה הקרובה.

למרות האמור לעיל, ב"כ המבקש דאז לא התייצב לדיון שנקבע ליום 18.1.17, על אף שהיה מודע לקיומו ולא שוחרר מייצוג המבקש. בפסק הדין שניתן ביום 18.1.17 במעמד המבקש וב"כ המשיבה צוין כי משבוטל הליך פשיטת הרגל של המבקש בחודש ספטמבר 2016 היה על המבקש, שהודה בפני בימ"ש קמא כי כתב התביעה הומצא לידיו לפני שנים אחדות, להגיש כתב הגנה. כן צוין כי לשון ההחלטה של בית המשפט של פשיטת הרגל מיום 29.12.16 אינה מונעת המשך בירור התובענה הנוכחית ובוודאי לא הקנתה למבקש פטור מהגשת כתב הגנה לאחר שהליך פשיטת הרגל בוטל בחודש ספטמבר 2016. על כן, מנימוקי בקשת המשיבה ומשלא הוגש כתב הגנה על ידי המבקש קיבל בימ"ש קמא את התביעה נגד המבקש וחייבו לשלם למשיבה 374,313 ₪ בצירוף ריבית מוסכמת בשיעור 7.2% לשנה על בסיס ריבית חודשית של 0.5% מתווספת לקרן אחת לרבעון, החל ממועד הגשת התביעה, 17.7.14, ועד לתשלום בפועל. כן חייבו לשלם למשיבה את אגרת התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הגשת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 27,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין.

ביום 19.2.17 הגיש המבקש לבימ"ש קמא בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו ולהורות על הגשת כתב הגנה תוך 30 יום. בבקשה נטען כי פסק הדין ניתן בלא שהגיש המבקש כתב הגנה ומבלי שבפועל ניתן לו יומו בביהמ"ש. בהחלטתו מיום 20.2.17 קבע בימ"ש קמא כי על אף שלא הוגש כתב הגנה, אין מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, כי אם בפסק דין שניתן בנוכחות המבקש, לאחר שמיעת טענותיו. נכתב כי בפסק הדין פורטו מחדלי המבקש ובא כוחו, ואומצו טיעוני המשיבה. כן צוין כי מחדלי המבקש עולים כדי זלזול בבית המשפט ו"התעלמות מדעת מהליך שיפוטי" שמקורה בזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה. לפיכך, נקבע כי אין לבטל את פסק הדין אף אם קיים סיכוי לכאורי שטענות המבקש היו מתקבלות לו הוגשו במועד, והבקשה נדחתה. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

טענות הצדדים:

המבקש טוען כי אילו בימ"ש קמא היה בוחן את סיכויי הגנתו, היה מוצא שיש בהם ממש ומבטל את פסק הדין. כן נטען כי המבקש אכן נכח בדיון אך ללא ייצוג ע"י עו"ד ולכן לא יכול היה להשמיע טענותיו. נטען כי על אף שאי הגשת כתב הגנה במועד שנקבע הינה מחדל הרובץ על כתפי המבקש, נקבע בפסיקה כי במצבים בהם קיים מחדל ממשי אך במקביל קיים סיכוי להגנת המבקש, על ביהמ"ש להכריע לטובת קבלת הבקשה.

לטענת המבקש, בפסק הדין נקבע כי עליו לשלם 374,313 ₪ בצירוף ריבית בשיעור של 7.2% לשנה, זאת על אף שבדיון מיום 18.1.17 שבסופו ניתן פסק הדין ציין ב"כ המשיבה כי בהליך תביעת החוב בעניינו של המבקש הכיר הנאמן בחוב של המבקש למשיבה בסך של 290,066 ₪ והוסיף שהמשיבה לא מערערת ולא תערער על סכום זה ושגם המבקש לא ערער על קביעה זו ומשכך לטענת ב"כ המשיבה נוצר השתק פלוגתא. כן אמר ב"כ המשיבה בדיון בנוגע לסכום החוב שקבע הנאמן כי "גובה החוב בינינו הוכרע". לפיכך, נטען כי גם אליבא דמשיבה הסכום לו היא זכאית מסתכם לכאורה לכל היותר לסך של 290,066 ₪. בנוסף טוען המבקש כי לפי כרטסת החוב נכון ליום 24.2.13 החוב בכללותו הסתכם לסך של 240,481 ₪. לכן נטען כי בפסק הדין נקבע סכום גבוה בהרבה מהסכום שאפילו המשיבה טוענת לו ולכן למבקש סיכוי טוב להוכיח שסכום התביעה אינו כפי שנקבע בפסק הדין.

עוד טוען המבקש כי קיימת לו טענת קיזוז מבוססת לפיה סך התביעה כנגדו אינו מתחשב בעובדה שעל המשיבה היה לשלם למבקש עמלות בגין אותן הזמנות של הלקוחות בסך של לכל הפחות 5,500$ (בערכי התביעה 17,176 ₪) ומשכך היה על המשיבה לקזז עמלות אלו מגובה החוב של המבקש בתביעה. נטען כי המשיבה לא קיזזה את סכום העמלות מהחוב ולכן סך התביעה שגוי ומוטעה.