רע"א 48594-10-14 ש.י.א רפאל פרויקטים בע"מ נ' נתן ולדמן ובניו בע"מ

המשיבה תובעת את המבקשת (בסדר דין מקוצר) בבית המשפט השלום בבאר שבע לתשלום 368,164.3 ₪ בגין אי תשלום מלוא התמורה המגיעה לה, לטענתה, בעבור עבודות פיתוח שביצעה למבקשת בפרויקט בניה בעיר אילת (להלן – הפרוייקט).

בהסכמת הצדדים ניתנה למבקשת רשות להתגונן ונקבעו מועדים להגשת ראיות.

ביום 15/6/14 הגישה המשיבה לבית המשפט קמא בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על הכספים ו/או זכויות המבקשת המוחזקים אצל רשות מקרקעי ישראל, בקשר עם הפרוייקט.

ביום 10/7/14, נעתר בית המשפט קמא (כב' הרשם הבכיר א. הדר) לבקשה לאחר ששוכנע "...בקיומה של עילת התובענה ובקיום חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין...", והורה על הטלת עיקול ברישום על זכויות המבקשת ו/או הכספים המחוזקים בידי רשות מקרקעי ישראל עד לסכום של 368,000 ₪, בכפוף להפקדת התחייבות עצמית של המשיבה, ערבות צד ג' והפקדת עירבון בסך 10,000 ₪. את צו העיקול הזמני על נספחיו, הורה בית המשפט קמא למשיבה להמציא לידי המבקשת, במסירה אישית, בתוך שלושה ימים (להלן – צו העיקול).

ביום 26/8/14 הגישה המבקשת לבית המשפט קמא בקשה לביטול צו העיקול הן מחמת פקיעתו (מכוח תקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984) שעה שבניגוד לאמור בהחלטת בית המשפט קמא, המשיבה לא המציאה למבקשת את הצו תוך המועד שנקבע לכך, והן בטענה לאיתנות פיננסית של המבקשת, המבטיחה את יכולתה העתידית של המשיבה, ככל שתביעתה תתקבל, להיפרע ממנה ומייתרת את הותרת צו העיקול – הפוגע ביכולתה של המבקשת לשווק את יחידות הדיור שנותרו בפרוייקט – על כנו.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי היא פעלה להמצאת הצו לידי המבקשת ולרשות מקרקעי ישראל באמצעות דואר שליחים, ומסיבה לא ברורה הצו לא הגיע לידי המבקשת (בעוד שלרמ"י כן) – אולם לא נגרם מכך למבקשת כל נזק. בעוד שביטול צו העיקול, לטענתה, עלול לפגוע ביכולתה העתידית להיפרע מן המבקשת המצויה בהליכי פירוק.

לאחר שהתקיים דיון בבקשת הביטול במסגרתו נחקרו עדי הצדדים (ביום 22/9/14), דחה בית המשפט קמא (בהחלטתו מיום 2/10/14) את בקשת הביטול וקבע כי הגם שאין מחלוקת על כך שצו העיקול לא הומצא למבקשת במסגרת המועד שנקבע לכך על ידו, הרי שאין בכך כדי להביא לפקיעת הצו מעיקרו, בייחוד כשמצא כי התקלה אירעה שלא במזיד ומבלי שנגרם נזק כלשהו מעצם האיחור בהמצאה וניתן היה להכשירה.

עוד הוסיף בית המשפט קמא וקבע כי גם לגופו של עניין יש מקום להותיר את צו העיקול על כנו, עד לבירור התובענה עד תום, וזאת מאחר והמסמכים אשר צורפו לכתב התביעה מהווים ראיות מהימנות לכאורה להוכחתה.

יתרה מזאת, קבע בית המשפט קמא, כי נוכח העובדה שהמבקשת מצויה בהליכי פירוק (בתיק פש"ר) ואף מונה מנהל מיוחד, קיים חשש סביר להיעדר יכולתה העתידית של המשיבה להיפרע מן המבקשת – חשש המצדיק את הותרת צו העיקול הזמני על כנו.

אשר לטענת המבקשת לקיומה של משכנתא בדרגה ראשונה ללא הגבלה לטובת חברת י.ב. פרץ בע"מ (להלן – חברת פרץ) המוערכת בכשניים עשר מיליון ₪, קבע בית המשפט קמא כי היא אינה מעלה, נוכח הצהרת ב"כ המבקשת בפניו כי שווי הפרוייקט, המקרקעין וההון העצמי גבוהים משווי המשכנתא – ומשכך מתחייבת הותרת צו העיקול על כנו לצורך הבטחת יכולת הפירעון של המשיבה מן המבקשת.

נגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

בבקשתה, חוזרת המבקשת על הטענות שהעלתה בפני בית המשפט קמא במסגרת בקשתה לביטול צו העיקול ומוסיפה, כי שגה בית המשפט קמא משהותיר את צו העיקול על כנו, על אף שלטענתה "פקע מאליו", ותוך פגיעה בזכותה של חברת פרץ וביכולתה להיפרע ממכירת יחידות הדיור שנותרו בפרוייקט, תוך "העדפת נושים" פסולה.