רע"א 4753-02-15 פריד נ' טמיר

לפני בקשת רשות ערעור (שהוגשה ביום 2.2.15) על החלטתו של כב' השופט אלכסנדר רון בבית משפט השלום בירושלים, מיום 22.1.14, בגדרה דחה את בקשת המבקש ליתן צו מניעה (צ"ל זמני – צ' ס') כנגד המשיבה, שיאסור עליה למנוע ו/או לחסום את מעברו של המבקש בשטח הגינה הצפונית-מערבית בבניין הנמצא ברחוב רבי עקיבא 20 בירושלים, וכן דחה את בקשת המבקש לחייב המשיבה להרוס את הגדרות שבנתה ללא היתר (לטענתו) על שטח שהוא גם קניינו של המבקש, וחייב את המבקש בהוצאות המשיבה ושכ"ט בסך כולל של 5,000 ₪.

ביום 13.2.15 קבעתי כי "עוד בטרם אדון בשאלת ההצדקה או אי ההצדקה למתן צו מניעה זמני, שאלה בה הכריע בית משפט קמא לשלילה, כמו גם בשאר השאלות המשפטיות הצריכות דיון בבקשה זו, מתבקשת המשיבה להודיע לבית המשפט תוך 14 יום אם היא מוכנה, בלי כמובן לוותר או לפגוע בזכויותיה, לאפשר למבקש, בדרך זו או אחרת, בשטח הגינה הצפונית, יכולת הגעה חיצונית לחלק מחלונות דירתו, לבלוני הגז, למחסן ולציוד האחר שלו...".

המשיבה התנגדה לאפשר למבקש זכות מעבר כלשהי בחצר עד להכרעה סופית בתיק, אשר לעמדתה הוכרע על ידי פסקי דין חלוטים כי הינה בחזקתה הבלעדית. עוד טענה, כי קיימים פסקי דין חלוטים בנוגע לגינת המשיבה ועל כן אין בכוונתה לסטות מאותם פסקי דין ולוותר על זכויותיה לשכן "הממרר את חייה ללא הרף, מתעמר בה ומגיש כנגדה אין סוף תביעות סרק".

עוד טענה המשיבה, כי המבקש ממשיך לנסות בכל דרך להתעלם מפסקי דין חלוטים, באמצעות נקיטה בהליכים שונים ומשונים, וכי בעובדה שאינו משלים עם אותם פסקי דין חלוטים אין כדי לילך לקראתו לפנים משורת הדין, "במיוחד שעה שבמשך מספר עשורים הוא עסוק ללא הרף בהגשת עשרות תביעות והליכים כנגד דיירי הבית המשותף בו הוא מתגורר וכנגד המשיבה בפרט...".

לגופו של עניין טענה המשיבה, כי למבקש יכולת מעבר לחצר האחורית מתוך ביתו; כי דרך אותה דלת יציאה אל החצר האחורית הוא מעביר את בלוני הגז מאז ומתמיד, וכי רק לאחרונה ראתה אותו מעביר בלון גז דרך דירתו אל חצרו האחורית. עוד טענה, כי מאז ומתמיד עבר המבקש דרך אותה דלת והעביר משם חפצים אל המחסן שברשותו ולמעשה הוא יכול להמשיך לעשות זאת גם היום. עוד טוענת המשיבה, כי אם הדבר קשה למבקש, הוא יכול להעביר את בלוני הגז לחזית דירתו ואז הנגישות תהיה ממילא הרבה יותר קלה גם לחברת הגז.

אשר לחלונות דירת המבקש, טוענת המשיבה כי מותקן עליהם סורג קבוע ועתיק וכי מדובר בחלונות כנף הנפתחות כלפי פנים. עוד היא טוענת, כי המבקש מטעה את בית המשפט, מנסה ליצור לעצמו עילה להתחכך בגינת המשיבה ולעבור בה, שעה שאת זאת בדיוק נאסר עליו לעשות באותם פסקי דין חלוטים. לבסוף טוענת המשיבה, כי אין לאפשר למבקש "לזרות חול בעיני בית המשפט ולעקוף פסקי דין חלוטים, ועל כן אין לה כל סיבה לילך לקראתו בעניין זה, לאחר ששנים רבות הוא אינו חדל מלהציק לה".

המבקש הגיב (אתמול, 23.2.15), לתגובת המשיבה וטען, כי חלק מהפרטים שמסרה המשיבה אינם מדויקים, בתמונות שצירפה לתשובתה מצולמים החלונות הלא נכונים, במצבם כפי שהיו שעה שהפרספקט והרשתות פורקו מהם עוד קודם לבניית הגדרות על ידי המשיבה, ולכן לא מורכב כרגע החלק החיצוני של החלונות; מאחר שהמשיבה מונעת מהמבקש את המעבר והגישה, אין הוא יכול לצלם מהצד החיצוני את החלונות שעליהם כן מותקן פרספקט.

הן המבקש והן המשיבה הוסיפו טענות, מזה ומזה, הדומות בעיקריהן לטענות שפורטו לעיל.

לאחר עיון בבקשת המבקש על נספחיה, בתגובת המשיבה ובתשובת המבקש לתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.