רע"א 47148-12-14 G.I.T נ' GMM S.P.A

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 25.11.14 (כב' השופטת ח' קיציס), במסגרתה חויבה המבקשת – התובעת שכנגד בתובענה המתבררת בין הצדדים- להפקיד ערובה בסך 35,000 ₪, כתנאי לבירור התובענה.

ההחלטה ניתנה על יסוד הוראת סעיף 353א' לפקודת החברות. בימ"ש קמא ציין כי המבקשת לא צירפה כל אסמכתא לעניין מצבה הכלכלי ויכולתה לשאת בהוצאות שייפסקו כנגדה. המבקשת אף לא פרטה את נכסיה והתחייבויותיה, ועל כן לא נמצאה הצדקה לפטור את המבקשת מההפקדה כאמור.

2.לטענת המבקשת במסגרת בקשת רשות הערעור המונחת בפני, שגה בית המשפט בהחלטתו מאחר ומדובר בתביעה שכנגד שהוגשה במסגרת הליך שיזמה המשיבה, מה גם שהוגש תצהיר המפרט את מצבה של המבקשת, לפיו אין כל צורך בהפקדת ערובה.

3.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה.

4.ע"פ הקבוע בסעיף 353א' לחוק החברות תשנ"ט- 1999, הכלל הוא כי יש לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להוצאות, ואילו מתן הפטור הוא היוצא מכלל זה. על החברה מבקשת הפטור להוכיח כי תוכל לשלם את סכום ההוצאות שייפסק עם תביעתה תידחה, או כי קיימות נסיבות המצדיקות מתן פטור (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.08), רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד(1) 647).

לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בשאלת הפקדת הערובה, או מתן פטור מהפקדתה, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעניין זה.

5.יצויין, כי סעיף 353א חל הן לגבי חברה ישראלית והן לגבי חברה זרה, ואין ממש בטענת המבקשת בעניין זה.

6.בעניינינו, וכאמור בהחלטת בימ"ש קמא, המבקשת לא פירטה את נכסיה וחובותיה באופן המאפשר לדון לגופן של טענות הפטור מהפקדת ערובה, והלכה היא כי הנטל "להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות" מוטל על המבקשת (רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, בעמ' 9).

כן נקבע ברע"א 10376/07 הנ"ל, כי "בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאד" (שם, בעמ' 10).

על כן המבקשת לא הוכיחה כי מתקיים הסייג הראשון, לפיו היא תוכל לשלם את סכום ההוצאות שייפסקו נגדה אם תידחה תביעתה. דומני כי המבקשת אף אינה מערערת בסוגייה זו.