רע"א 4672/14 יהודה גליק נ' מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) מיום 19.5.14 בע"א 18952-01-14, במסגרתו התקבל עיקר ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' אביב) מיום 26.11.14 בת"א 48397-10-10. עניינה של הבקשה פיצויים בגין עיכוב שווא.

רקע והליכים קודמים

ב.        המבקש מוכר כפעיל למען עליית יהודים להר הבית. עובר להליכים נשוא ענייננו, עתר המבקש לבית משפט זה (בג"ץ 4852/09 גליק נ' משטרת ישראל) בטענה כי המשיבה מפלה לרעה יהודים דתיים בעלייה להר הבית אל מול אלה שאינם דתיים. העתירה נדחתה ביום 9.9.09, משנמצא שמגעיו של המבקש עם גורמי האכיפה טרם מוצו, ולאחר שבא כוח המשטרה הצהיר כי לא קיימת הבחנה בין יהודים דתיים לשאינם דתיים במתן האפשרות לעלות להר הבית. לאחר מתן פסק הדין, החל המבקש לפעול על מנת להוכיח טענתו בדבר ההפליה, ולשם כך ניסה לצלם את עמדת הבידוק בכניסה להר הבית. זהו הרקע לשניים מן המקרים בהם עוכב המבקש, ובגינם הגיש תביעת פיצויים לבית משפט השלום, העומדת במרכז ענייננו דכאן. יוער, כי בתביעתו טען המבקש לפיצויים בגין עיכוב נוסף, אולם טענה זו נדחתה גם בערעור והמבקש אינו מבקש לערער על כך כעת, ולכן לא נפרט בעניינה.

ג.        האירוע הראשון – 14.12.09: המבקש הגיע בשעות הבוקר לאזור הסמוך לעמדת הבידוק להר הבית, ונעמד מחוץ לתור, על כיסא, כדי לצלם את עמדת הבידוק. או אז עוכב המבקש על ידי המשיבה, משנטען כי העיכוב נדרש נוכח הפרובוקציה שיצר המבקש עת עמד על הכיסא כדי לצלם.

           בתום האירוע הראשון ובאותו יום, הובא המבקש לבית המשפט בבקשה לשחררו בתנאים מגבילים – ערבות עצמית והרחקתו מעמדת הבידוק למשך 30 יום. בית המשפט (השופט ד' פולוק, ת"מ 13036/09) נעתר לבקשה באופן חלקי, והורה על שחרור המבקש בחתימה על ערבות עצמית בסך 1,000 ש"ח. מהחלטה שניתנה למחרת היום עולה, כי כבר ביום 14.12.09 קבע בית המשפט כי על המשיבה לאפשר למבקש לצלם את עמדת הבידוק כדי להוכיח את טענותיו (בית המשפט כתב "בהחלטתי אתמול שחררתי את המשיב בערבות עצמית של 1,000 ש"ח, והוריתי שיש לאפשר למשיב לצלם במקום...".).

           בית המשפט בענייננו (השופטת מ' אביב, ת"א 48397-10-10) דחה את טענת המשיבה לענין העמידה על הכיסא, וקבע כי אין בה כשלעצמה, כדי ליצור פרובוקציה באופן המצדיק עיכובו של המבקש. בית המשפט קיבל את טענת המשיבה, לפיה המבקש הכניס אדם דתי לתור הממתינים לעליה להר במטרה להוכיח את טענתו בדבר היחס המועדף לו זוכה, כנטען, אדם חילוני על פני אדם דתי, אולם קבע כי גם בכך לא היה כדי להצדיק את עיכובו של המבקש. מכאן פסק בית המשפט כי לא היה מקום לעכב את המבקש בנסיבות האמורות.

ד.       האירוע השני – 15.12.09: באופן דומה, המבקש הגיע לעמדת הבידוק בכניסה להר הבית כדי לצלם את הליך הבידוק. גם כאן, נטען כי המבקש יצר פרובוקציות ולכן עוכב.

           בתום האירוע השני ובאותו היום, הובא המבקש לבית המשפט בבקשה לשחררו בתנאים מגבילים – ערבות עצמית והרחקתו משער המוגרבים בעיר העתיקה למשך 60 יום. בית המשפט (השופט פולוק) דחה את הבקשה, תוך שציין, כאמור, שבהחלטתו מיום קודם הורה למשיבה לאפשר למבקש לצלם את עמדת הבידוק, ולכן על המשיבה לבצע את ההחלטה. המשיבה עררה על ההחלטה, אך בעקבות החלטה בבית משפט זה מיום 22.12.09 לענין הידברות בין המבקש למשיבה, נמחק הערר בהסכמה ביום 23.12.09, ובית המשפט הוסיף "יובהר למשיב כי אף שלא נאסר עליו לצלם, עליו לעשות כן מבלי להפריע לפעולת השוטרים בעמדת הבידוק, במבואה המובילה אליה ובכל מקום אחר".