רע"א 4523-10-15

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת א' שניידר) מיום 10.9.15 בת"א 37938-03-13, אשר דחתה בקשה למחיקה ודחייה על הסף של תביעה שכנגד מחמת היעדר עילה ומעשה בית דין.

ברקע הבקשה, פסק דינו של בית משפט השלום מיום 1.7.13 בתא"ח 37960-03-13, בו הורה בית המשפט על פינויו של המשיב ממושכר בתוך 30 יום, פסק דין שהערעור בגינו נדחה בהסכמה. בנוסף, תלויה ועומדת כנגד המשיב תביעתו של המבקש לפיצוי כספי בסך כ 180,000 ₪ בשל הפרת חוזה שכירות. אל מול תביעה זו, הגיש המשיב תביעה שכנגד על סך 6,500,000 ₪.

על פי הנטען בבקשה, התביעה שכנגד כוללת ראש נזק המתייחס לנזקי גוף בסך 3 מיליון ₪, הנתמכת בחוות דעת פסיכיאטרית שאיננה מפרטת מה גרם להפרעה המזוהה בחוות הדעת, כך שדינו של ראש נזק זה, להידחות. עוד נטען, כי עילת התביעה הנזכרת בתביעה שכנגד, שעניינה אובדן רווחים בגין פינוי בטרם תקופת השכירות, משוללת יסוד, משום שהפינוי נעשה מכוח פסקי דין. בכל הנוגע לעילת התביעה שעניינה כספים שהוצאו לשיפוץ המושכר ועליית ערך המושכר – נטען כי דינה של עילה זו להידחות, לאור נוסחו של סעיף 12ה לחוזה השכירות, הקובע כי בעת פינוי, לא יהיה זכאי השוכר לתשלום ובגין שינויים שיבוצעו במושכר בהסכמת המשכיר. עוד נטען, כי הפיצוי המבוקש עבור מיטלטלין שהושארו במושכר בעת הפינוי, מופרך אף הוא, שכן התובע שכנגד יכול היה לפנות את הציוד בפרק הזמן שנקצב לו בידי בית המשפט לפינוי המושכר. עוד נטען, כי קיים מעשה בית דין בכל הנוגע לעילת התביעה המתייחסת לאי מתן אישורי ניכוי מס במקום וכך גם בקשר לעילה שעניינה שיפוץ שנעשה בנכס, משום שמדובר בטענות שהועלו במסגרת ההליך בו ניתן צו הפינוי, והוכרעו.

בית משפט קמא דחה את הבקשה לסילוק על הסף, בציינו כי סעד של סילוק על הסף הינו סעד מרחיק לכת, בו ייעשה שימוש זהיר ביותר. נקבע כי לא נראה כי פסק הדין בו ניתן צו הפינוי, מקים מעשה בית דין לטענות הכספיות שבפי המשיב, ולפיכך הבקשה לסילוק על הסף נדחתה ללא צו להוצאות. המבקשים עותרים למתן רשות ערעור על החלטה זו, שכן בית משפט קמא לא התייחס לכל הטענות שהועלו בבקשה לסילוק על הסף.

הלכה היא כי "ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטה דיונית המורה על המשך בירורו של הליך לגופו" (רע"א 10406/08 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' חיים ומשה מנגד בע"מ (פורסם במאגרים; 22.3.09) והאסמכתאות המוזכרות שם). כך הוא על שום שתוכנה של ההחלטה עשוי לעמוד לביקורת ערעורית בהמשך (רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב בע"מ נ' גיטי אהובים (פורסם במאגרים;18.5.06)).

ההחלטה עליה נסובה בקשת רשות הערעור היא החלטה המורה על המשך בירור ההליך, ואיננה החלטה הסוגרת דלת בפני טענה זו או אחרת. ככזו הכלל לגביה הוא שלא תינתן רשות לערער עליה, תוך שהטענות כנגד מה שנקבע בה שמורות למבקש לסופה של דרך במסגרת ערעור שיוגש במידת הצורך, וממילא דין הבקשה להידחות.

יוער כי אף שאכן ההחלטה אשר דנה בבקשה לסילוק על הסף איננה כוללת התייחסות פרטנית לכל אחת ואחת מן הטענות בבקשה, התמונה הכוללת היא כי לא כל הטענות מצדיקות סילוק על הסף, ולפחות חלק מהן, אף אם מצביעות, לכאורה, על קשיים בתובענה שכנגד, אינן מצדיקות את התוצאה הדרסטית של סילוק על הסף, אלא מצריכות בירור הטענות לגופן. נסיבות אלו מחזקות את המסקנה כי המקרה איננו מצדיק מתן רשות לערער.

עם זאת יובהר כי ככל שהמותב החדש לו הוקצה התיק יסבור בהמשך כי יהא זה יעיל והוגן לברר בשלב מוקדם טענה זו או אחרת שהועלתה במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, אין בהחלטת בית משפט קמא נשוא בקשה זו, כמו גם בהחלטה זו, כדי למנוע ממנו מלעשות כן.

הואיל והבקשה נדחת בלא שהתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.