רע"א 45218-12-16 ביטון נ' קבוצת כרמלטון בע"מ

בפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בימ"ש השלום בקריות (כב' הרשמת הבכירה יונת הברפלד-אברהם) שניתן בת"ת 54261-05-16 ב-12.12.16, במסגרתו דחה בימ"ש קמא את בקשת המבקשת לקבלת רשות להגן כנגד בקשה לתביעה על סכום קצוב שהגישה נגדה המשיבה בהוצל"פ (תיק הוצל"פ 518718-02-16).

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

מדובר בתביעה כספית שהגישה המשיבה נגד המבקשת עקב תשלומים שלא שולמו בגין נסיעות במנהרות הכרמל, לרבות קנסות המוטלים על הנוסעים במנהרות בנתיב המיועד למנויים, על ידי מי שאינו מנוי. כאמור, המבקשת הגישה בקשת רשות להגן, נתמכת בתצהיר, בה העלתה טענה כי הוסכם בינה לבין המשיבה כי תינתן לה הנחה של 50% מהקנסות וסה"כ תשלם למשיבה 4,082 ₪. כן טענה המבקשת כי ביקשה מהמשיבה לצרף את רכבה למנוי שרשום על שם בעלה. כאמור, בימ"ש קמא דחה את בקשת הרשות להגן וציין כי בדיון התברר כי המבקשת היא לא זו שניהלה את השיג ושיח אל מול המשיבה, אלא בעלה. כן צוין כי הבעל לא הגיש תצהיר מטעמו ולא נמסרה סיבה לכך. צוין כי בדיון התברר כי את תשובת המשיבה בדבר ההנחה שניתנה קיבלה המבקשת כבר ביום 23.2.15, אך למרות זאת לא מיהרה לשלם את התשלום וגם במועד הגשת התביעה, שנה לאחר מכן, טרם שילמה תשלום כלשהו למשיבה. בימ"ש קמא ציין גם כי בעלה של המבקשת טען כי בעת שרצה לגשת ולשלם את התשלום, הועבר התיק למשרד עורכי הדין, אולם לא ידע לציין בדיוק מתי. עוד טען בעלה של המבקשת כי פנה בבקשה לצרף את הרכב נשוא התביעה למנוי, אולם גם כאן לא ידע לציין מתי, כאשר בתחילה טען שמדובר בסוף חודש ינואר ולאחר מכן באמצע חודש ינואר.

בימ"ש קמא ציין כי לבקשת רשות להגן יש לצרף תצהיר התומך בבקשה, התצהיר הינו הגנת המבקש ואי צירופו מכשיל אוטומטית את הבקשה. נקבע כי במקרה זה תצהירה של המבקשת מתבסס על עדות שמועה בלבד, שכן המבקשת לא הייתה צד לעובדות עליהן הצהירה בתצהירה, אלא שמעה עליהן מפי בעלה ולכן דין התצהיר להימחק. צוין כי לא נמסרה כל סיבה מדוע בעלה של המבקשת, שהתייצב לדיון, לא מסר תצהיר מטעמו, שאז ניתן היה לחקרו בחקירה נגדית על האמור בתצהיר, ולכן רק מסיבה זו של אי הגשת תצהיר מטעם מי שיודע את העובדות לאשורן, והגשת תצהיר שהינו עדות שמועה ודינו להימחק, היה מקום לדחות את הבקשה.

עוד קבע בימ"ש קמא כי גם אם היה מתחשב בעובדה כי המבקשת אינה מיוצגת ומאפשר לקבל את דברי בעלה של המבקשת במהלך הדיון כעדות, גם אז דין הבקשה היה להידחות, שכן למבקשת אין למעשה הגנה. צוין כי בעלה של המבקשת מודה כי כבר בחודש פברואר 2015 קיבל הזדמנות לשלם סכום מופחת אולם לא עשה כן ולכן לא ברור מדוע מלינה המבקשת כעת כי המשיבה אינה מוכנה לקבל סכום חלקי על חשבון החוב. נקבע כי גם לו הייתה מתקבלת טענתם כי התיק הועבר למשרד עורכי דין שסירב לקבל מהם תשלום, הרי שב"כ המשיבה הודיע כי התיק הועבר למשרדו בחודש דצמבר 2015, דהיינו, היה למבקשת ולבעלה די והותר זמן לשלם את סכום ההנחה. לכן נקבע כי משלא שילמו את התשלום המופחת אין להם לבוא בטענות אל איש מלבדם.

עוד ציין בימ"ש קמא כי אין פירוט בבקשה ובתצהיר מהו הסכום שאינו שנוי במחלוקת בגין הנסיעות בכביש המנהרות ואין נימוק מדוע יש לבטל את הקנסות בהן חויבה כאשר ברור כי גם אותה הצטרפות נטענת למסלול המנויים נעשתה לאחר שכבר נסע הרכב במנהרות במסלול מנויים למרות שאינו מנוי. כן צוין כי המבקשת ובעלה לא הוכיחו כי פנו למשיבה במועד בו טענו שפנו לצורך העברת הרכב למסלול מנויים ולא צירפו כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי אכן נערכה שיחה למשיבה. צוין כי המשיבה ציינה בתגובתה כי אכן צורף הרכב לבסוף למסלול מנוי וגם לאחר מכן לא שילמה המבקשת את החשבונות. נקבע כי תצהירה של המבקשת שממילא הינו עדות שמועה הינו עמום ולא מעלה ולו הגנה קלושה מפני התביעה. כל המועדים אליהם מתייחס התצהיר אינם מפורטים ואין כל תימוכין לשאלות מתי הוא יום התשלום, מדוע לא שולם מה שהתכוונה המבקשת לשלם עד היום, אפילו לא בתיק ההוצל"פ ובאיזה סכומים למעשה מודה המבקשת. לכן, נקבע כי משאין למבקשת הגנה מפני התביעה והיא לא הראתה ולו הגנה קלושה כי אינה צריכה לשלם את חובה למשיבה, דין הבקשה להידחות ובימ"ש קמא הורה על חידוש ההליכים בתיק ההוצל"פ.

המבקשת טוענת במסגרת בקשת רשות הערעור כי עיקר החוב בתביעה שהוגשה מורכב מרכיבי קנסות ופיצוי וכי הסכום שאינו שנוי במחלוקת עבור נסיעות אותו היא אמורה לשלם למשיבה הינו 800 ₪. המבקשת טוענת כי הרכב שבבעלותה ביצע בחודש ינואר 2015 5 נסיעות בנתיב ללא מנויים ולאחר קבלת החשבון של ינואר 2015 מהמשיבה ראתה המבקשת שחויבה עבור נסיעה בנתיב ללא הסכם. לטענתה ביקשה מבעלה להסדיר מנוי והוא אכן דיבר עם המשיבה וביקש לצרף את הרכב למנוי על שמו. נטען כי התקבלו טפסים אשר הוחתמו ונשלחו למשיבה וסוכם עם נציגת השירות שהקנס על 5 הנסיעות יבוטל ברגע שיצורף הרכב למנוי. אך להפתעתה של המבקשת בחשבונית של חודש פברואר, לאחר בקשת צירוף הרכב למנוי ואישור הביצוע מול הנציגה, פורטו 54 נסיעות במנהרה כולל קנסות על נסיעה בנתיב ללא מנויים. נטען כי בעלה של המבקשת התקשר למשיבה וזו אמרה לו שלא נעשה מנוי. נטען כי קנסות אלו גרמו לטיפול ארוך מתמשך מול המנהרות ולאחר משלוח מכתב לפורום מנכ"ל הוחלט לתת למבקשת הנחה של 50% מגובה הקנסות.

המבקשת טוענת שלא הסכימה לשלם כי הייתה בטוחה בצדקתה והחל תהליך של כשמונה חודשים של שיחות מול המשיבה וניסיונות ללבן את הטעות. בדצמבר 2015 עבר התיק למשרד עורכי הדין וגם להם הוסבר כל מה שקרה וכי החיוב על הנסיעות ללא הסכם הוא שגוי שכן המשיבה התבקשה לצרף את הרכב בינואר 2015 למנוי קיים ואף אושר למבקשת כי הרכב צורף למנוי. המבקשת טוענת כי בימ"ש קמא התייחס רק לעצם התביעה הכספית ולא למה שעומד מאחורי הסכום. כן נטען כי בימ"ש קמא הציע לסגור את התיק בפשרה בסכום שהוסכם עליו ב-50% הנחה שנתנה המשיבה בזמנו, אך הוצע מספר תשלומים נמוך שלא אפשר למבקשת להסכים כי לא תוכל לעמוד בהם. המבקשת טוענת כי את הסכום בעבור הנסיעות שאינו שנוי במחלוקת לא הסכימו לקבל לא בלשכת ההוצל"פ ולא במשרד עורכי הדין. כן טוענת המבקשת כי התצהיר שהוגש ללשכת ההוצל"פ בשמה הוגש בצורה זו כיוון שבעלה שהה במעצר עד תום ההליכים בתיק פלילי. בשולי בקשתה מציינת המבקשת כי תסכים לסגור את התיק בפשרה בתשלום של 6,000 ₪ כפי שהציע בימ"ש קמא, אך היא מבקשת לפרוס לתשלומים קטנים מ-1,000 ₪ אותם הציע בימ"ש קמא. כן צוין כי אין בכך הודאה בחוב.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בפסק הדין, בנסיבות העניין, שכן בדין דחה בימ"ש קמא את בקשת הרשות להגן, זאת מהנימוקים שפורטו על ידי בימ"ש קמא.