רע"א 44563-03-16 מטר נ' שוסטר ואח'

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט אורי גולדקורן) שניתנה בה"פ 22891-02-16 ביום 17.3.16, לפיה הורה בימ"ש קמא כי המשיבים ישיבו לבקשת המבקש למתן החלטה בבקשתו להכרעה בתובענה.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

המבקש הגיש בבימ"ש קמא המרצת פתיחה במסגרתה ביקש ליתן פסק דין הצהרתי בעניין בעלות המבקש על מכונית מסוג סקודה אשר נרשמה במשרד הרישוי על שם המשיב 1 בכפוף לעסקת מקרקעין, אשר לטענת המבקש לא יצאה אל הפועל, ולטענת המבקש על המשיב 1 להחזירה למבקש שהוא הבעלים של המכונית. כן ביקש להצהיר כי העיקולים שהוטלו על המכונית בגין חובות של המשיב 1 למשיבות 2-3 בטלים באשר המבקש הוא הבעלים של המכונית. המבקש טען כי המכונית הושאלה למשיב 1, כי המבקש לא קיבל תמורתה ולהבטחת זכויותיו רשם משכון ולפיכך לטענתו רישום המשכון גובר על העיקולים שהוטלו על המכונית לאחר מכן ועל תפיסתו על ידי המשיבות 2-3.

בימ"ש קמא קבע דיון ביום 18.2.16, דיון אליו לא הופיעו המשיבות 2-3 וככל הנראה לא זומנו לדיון. המשיבות הגישו תגובתן לבקשה למתן צו מניעה זמני ביום 25.2.16 והמבקש השיב ביום 3.3.16 וביקש באותו מועד להחזיר את המכונית לרשותו עד להכרעה בתובענה. בהחלטתו מיום 3.3.16 קבע בימ"ש קמא כי המבקש ימציא את הבקשה למשיבות עד ליום 7.3.16 וקבע כי על המשיבות להשיב לבקשת המבקש להחזר המכונית לרשותו בתוך 10 ימים (עד 13.3.16). ביום 17.3.16 הגיש המבקש בקשה למתן החלטה בה מתבקש בימ"ש קמא להורות על החזר המכונית למבקש עד להכרעה בתובענה, זאת בהעדר תגובת המשיבות לבקשתו מיום 3.3.16. בימ"ש קמא הורה כך: "לתגובת המשיבים עד ליום 24.3.16". נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

המבקש טוען כי בימ"ש קמא לא ייחס כל משמעות לאי מילוי החלטתו מיום 3.3.16, קרי, העדר תגובת המשיבות, ובמקום להפעיל סנקציה על המשיבות גמל אותן בפרס שעה שאפשר להן להגיב על הבקשה למתן החלטה והאריך את תוקף מתן תגובת המשיבות ללא בקשה מצדן ולאחר שזלזלו בהחלטת בימ"ש. נטען כי על בימ"ש קמא היה להורות על החזר המכונית למבקש על פי בקשתו ולא לאפשר למשיבות פרק זמן נוסף למתן תגובה בעניין הבקשה להחזר המכונית.

לאחר שבחנתי את בקשת הערעור על נספחיה ואת ההחלטות של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לא מצאתי כי נפל בהחלטות שבנדון פגם המצדיק התערבות בנסיבות העניין. מדובר בעניינים הנוגעים לשיקול דעתו של בימ"ש קמא בניהול התובענה שבנדון ובעניינים כגון אלה אין ערכאת הערעור נוטה להתערב ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור.

בענייננו, כאמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות בימ"ש קמא, אשר מצא לנכון ליתן למשיבים אפשרות להגיב לבקשתו של המבקש, וכן מדובר בעניינים שאין ערכאת הערעור מתערבת בהם ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור.

יוער, למען הסר כל ספק, כי בית משפט זה אינו מביע כל עמדה בנוגע למחלוקת בגינה התבקשה אותה תגובה ואשר אמורה להתברר בדיון שנקבע.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. כמו כן, ומאחר וההליך הסתיים, אין צורך בהפקדת ערבון.