רע"א 44502-03-15 מכללת מר אליאס-אעבלין נ' מועצה מקומית אעבלין

1.עניינה של החלטה זו בבקשת רשות ערעור שהגישה מכללת מר אליאס - אעבלין, (להלן: "המבקשת"), על החלטת בית המשפט השלום בחיפה (כבוד הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע), שניתנה ביום 04/03/15 במסגרת תיק תא"ק 17051-11-14, לפיה קיבל בית משפט קמא את בקשת המועצה המקומית אעבלין, (להלן: "המשיבה"), למתן רשות להתגונן והורה על העברת התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר לדיון בהליך של סדר דין רגיל.

2.מהחלטת בית משפט קמא עולה, כי המבקשת הגישה כנגד המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר בגין אי העברת כספי הקצבות, שהמשיבה מקבלת עבורה כמוסד חינוכי מוכר לא רשמי מאת משרד החינוך, אשר הצטברו משנת 2006 עד ליום 30/09/14 לסך של 579,473 ₪.

בכתב התביעה הובהר כי הסכומים אינם סופיים בשל מחלוקת בין הצדדים הן לעניין היקף זכאות המשיבה להקצבות והן לעניין קיזוז חובות המבקשת למשיבה בגין היטל ביוב, מים וארנונה.

3.בעקבות הגשת התביעה, עתרה המשיבה למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" בטענה, כי אין התביעה נתמכת בראשית ראיה להתחייבות ובשל היות הסכום לא קצוב. בנוסף, העלתה המשיבה במסגרת בקשתה למחיקת כותרת את נימוקי הרשות להתגונן במסגרתה טענה המשיבה בין היתר כי המבקשת חבה למשיבה סכום של למעלה מ-2 מיליון ₪ בגין ארנונה.

4.המבקשת הגישה תגובתה לבקשת המשיבה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן, לפיה, עמדה המבקשת על טענותיה, כי התביעה מתאימה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר, הן כתביעה מכוח חיקוק והן כתביעה מכוח הסכם. כן טענה המבקשת, כי בהעברת הקצבות בשנים קודמות יש משום הודאה בקיום הסכם מסגרת וראשית ראיה להתחייבות. בנוסף, ציינה המבקשת, כי ערעור שהוגש על פסק דין שניתן בעתירה מנהלית שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בגין חובות ארנונה התקבל ונקבע בו כי המבקשת זכאית לפטור מלא מתשלום ארונה.

5.לאחר קבלת עמדת הצדדים לעניין בקשת המשיבה למחיקת כותרת "סדר דין מקוצר" ולמתן רשות להתגונן, מצא בית משפט קמא כי אין הצדקה לנהל את התיק נשוא בקשת רשות הערעור בסדר דין מקוצר. כן ציין בית משפט קמא, כי אף אם הייתה התביעה מתאימה פורמאלית לדיון זה, הרי שיש מקום לקבל את בקשת הרשות להתגונן שהגישה המשיבה משני טעמים: האחד, נימוקי ההגנה עצמם. והשני, אופן הגשת התביעה ומועדה.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו, כי התביעה הוגשה ביום 9/11/14, ובה נתבעו ההקצבות, שהגיעו למשיבה לטענתה מיום 1/1/06 ועד מועד עריכת חוות הדעת מיום 30/9/14, בניכוי תשלומים ששולמו למשיבה באותן שנים. לכתב התביעה צורף מכתב דרישה ראשון מיום 3/12/13, ולא נטען כי לפני כן הועלתה דרישה כזו על ידי המשיבה.

כן ציין בית משפט קמא, כי אף אם לא תהיה התיישנות של חלק מסכום התביעה, עקב הדרישה, הרי שמדובר בשיהוי משמעותי, שאינו מצדיק ניהול התביעה בסדר דין מקוצר.

בנוסף, ציין בית משפט קמא, כי גם העובדה שהדרישה, שנשלחה למשיבה היתה על סך של מעל ל- 800,000 ₪, ואילו התביעה וחוות הדעת שצורפה לה נקבו בסכום של כחצי מיליון ₪ בלבד, מעידה כי התיאור "סכום קצוב" אינו הולם את התביעה.