רע"א 43569-10-14 עודה ואח' נ' עודה ואח'

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אחסאן כנעאן) מיום 21/09/2014, לפיה דחה את הבקשה לביזיון בית המשפט. לאחר שמיעת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כבערעור.

כפי שקבע בית המשפט בהחלטתו, אין מחלוקת שהמשיבים לא קיימו את הצווים שנתן בית המשפט, לפיהם הורה להרוס גרם מדרגות ברזל שהוסיפו בחדר המדרגות של הבית ברחוב רענן 81 בחיפה (חלקה 83 בגוש 10755) וכן הורה כי לאחר הסרת גרם המדרגות, יפעלו המשיבים לאטימת גג המבנה והשבת המצב לקדמותו.

המשיבים טענו, כי כאשר באו ליישם את החלטת בית המשפט, נתקלו בהתנגדות יתר הדיירים במבנה, סירוב עיקש ומניעה פיזית של הדיירים להריסת המדרגות המהווה לטענתם רכושם וקניינם של יתר הדיירים. בית המשפט קבע שהמשיב יואם עודה, תמך את תגובתו לבקשה בתצהיר, שלפיו יתר הדיירים התנגדו לביצוע הצו כאמור, עת ביקש ליישמו. לפי קביעת בית המשפט, המשיב לא נחקר על תצהירו ולאור אי החקירה, יש לקבל את דבריו כנכונים.

אין ספק שבית המשפט טעה בקביעה שעמד בפניו תצהיר של המשיב בתגובה לבקשה, וכי אותו מצהיר לא נחקר. לא עמד בפני בית המשפט בבקשה זו, תצהיר של המשיב 3. תצהירו של המשיב 3, צורף לתגובה לבקשה קודמת לביזיון בית המשפט, שבעקבותיה נערך דיון ושונה הצו. יתר על כן, עיון בתצהיר מיום 01/09/2013, מעלה שאין בו בכלל טענה שדיירים אחרים מונעים את ביצוע הצווים, אלא הטענה בתצהיר הזה, היא שהמבקשים עצמם מונעים את ביצוע הצווים, טענה שהמשיבים אינם טוענים עוד.

ממילא נופל הבסיס העיקרי לקביעת העובדות ע"י בית המשפט. בפניי טען ב"כ המשיבים, שבפני בית המשפט עמד תצהיר של הדיירים האחרים שלפיו הם לא מסכימים לביצוע הצו. לא בכדי לא הזכיר בית המשפט בהחלטתו תצהיר כזה. אין בפני בית המשפט במסגרת הבקשה לביזיון בית המשפט תצהיר של הדיירים האחרים שלפיו הם אינם מסכימים לביצוע הצו. בפני בית המשפט הוגשה בקשה ע"י דיירים אחרים להצטרף להליך. בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 22/06/2014, מן הטעם שאינם צד דרוש להכרעה בבקשה המונחת בפני בית המשפט. לא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטה זו. התוצאה היא שהבקשה והתצהירים הנכללים בה, אינם חלק מההליך של בקשה לביזיון בית המשפט.

יצויין, שגם ב"כ המשיבים עצמו אישר בעת הדיון בפני בית המשפט קמא בעמ' 21 ש' 7, שהדיירים האחרים לא ביקשו להצטרף לבקשה של ביזיון. ב"כ המשיבים אישר שלא צירף תצהיר לתגובתו, מן הטעם שלדעתו העובדות אינן שנויות במחלוקת. העובדות אכן שנויות במחלוקת. אין שום ראיה בפני בית המשפט בבקשה לביזיון בית המשפט שדיירים אחרים מתנגדים לביצוע הצו וכי לכן לא ניתן לבצעו.

על כן, שגה בית המשפט קמא כאשר קבע שנבצר מהמשיבים לקיים את הצו, עקב התנגדות הדיירים האחרים. זו עובדה שלא הוכחה בפניו. בית המשפט קמא המשיך ואמר שמאז מתן הצו השתנו הנסיבות, שכן יתר הדיירים נתנו הסכמתם לבנייה ע"י המשיבים. צר לי על כך שבית המשפט קמא הזכיר טענה זו בלי ביסוס עובדתי בראיות שבפניו ומבלי שייתן לכך משמעות ראויה במסגרת החלטה על ביזיון בית המשפט. כפי שקבע בית המשפט, טענה זו ראויה להתברר בהליך העיקרי לאחר שמיעת ראיות.

אני דוחה את סברתו של בית המשפט שאין להפעיל את הסנקציה של ביזיון בית המשפט בטרם תלובן טענה שלא הוכחה בפניו. יש לקיים את צווי בית המשפט. אם צו ביניים שניתן בתיק אינו נכון, יש לשנות את הצו. כל עוד צו הביניים קיים, יש לכבד אותו גם אם בסופו של ההליך, יסתבר שצו הביניים בוטל. האינטרס הציבורי מחייב כיבוד החלטות בית המשפט, גם אם הן ניתנו במסגרת צווים זמניים, ולא הימנעות מקיומם בטענה שיכול להיות שבסופו של ההליך, יסתבר שצו הביניים מתבטל. עוד אציין בהקשר זה, כי בקשה קודמת לביזיון בית המשפט הובילה לכך שהשופט ביקר במקום והחליט לשנות את הצו הזמני. כלומר, הצו הזמני שאותו יש לכבד היום, הוא הצו שניתן לאחר שינוי שנעשה לאחר ביקור במקום ע"י בית המשפט.

אין למשיבים כל ראיה שהוצגה בפני בית המשפט בהליכי ביזיון בית המשפט שלפיה יש מניעה כלשהי שיבצעו את צו בית המשפט. טענות בעלמא ללא ביסוס ראייתי אינן יכולות להצדיק אי קיום צו בית משפט.