רע"א 43135-01-15 הרשות הממשלתית למים וביוב נ' דתית טבריא ואח'

בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט לערעור לפי תקנה 406 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, ולאחר עיון בבקשה זו שבפניי למתן רשות ערעור על החלטת ביניים של בית משפט השלום בטבריה (ת.א. 53046-05-13), אשר דחתה בקשת המבקשת לדחיית התביעה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית ו/או התיישנות ו/או שיהוי, וכן לאחר עיון מדוקדק בהחלטת בית משפט קמא, שוכנעתי כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ודינה דחייה על הסף.

אשר לעניין הסמכות העניינית זו נבחנת על יסוד הנטען בכתב התביעה. בכתב התביעה נתבקש החזר כספי אשר נטען כי ניגבה מהמשיבה 1 (התובעת) על יסוד סיווג המים שסופקו לה כמי שתיה, שעה שהמים שסופקו לה בפועל היו מי חקלאות. כפי שקבע בית משפט קמא מדובר בשאלת עובדתית הטעונה בירור והיא האם אכן נכונה הטענה הנ"ל.

אין בטענה הנ"ל משום תביעה לשנות את סוג המים להם זכאית המשיבה 1 לקבל, רטרוטאקטיבית, אלא רק לתקן את עלות החיוב בגינם, אך זאת, לא בשל טענה לזכאות לסוג מים אחר מזה שהוגדר עבורה אלא בשל כך שסוג המים שנקבע לה , עליו אין לה השגות בכתב התביעה (אשר לו היו, אכן הסמכות לדון בהן נתונה לפי חוק המים לבית הדין למים) לא סופק לה בפועל.

משכך, אין כל שגגה בהחלטת בית משפט כמה המצריכה התערבות בית משפט זה בעניין קביעת הסמכות העניינית.

הוא הדין באשר לקביעת בית משפט קמא כי שאלת ההתיישנות טעונה בירור עובדתי.

אשר לטענת השיהוי, הלכה ידועה היא כי טענת שיהוי הנטענת בתוך תקופת ההתיישנות לא תתקבל אלא בנסיבות חריגות. מאליו ברור כי נסיבות אלה ניתן יהיה לברר רק לאחר שמיעת הראיות ולא בשלב מקדמי זה.

מכל הטעמים בפורטו לעיל, אין מקום למתן רשות ערעור.

על כן נדחית הבר"ע על הסף .

להמציא לצדדים.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.