רע"א 4307/16 מתניה רדין נ' מפעלי ים בע"מ ואח'

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.4.2016 בת"א 24839-03-15 (השופטת א' אלון), בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש (להלן: רדין) להורות על הסרה חלקית של צו העיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו, כמפורט להלן.

רקע

2. להלן עיקרי העובדות הצריכות לשם הכרעה בבקשה: רדין הוא בעל מניות במשיבה 1 (להלן: החברה), לשעבר אחד ממנהליה, אשר שימש במשך כאחת עשרה שנים כמנהל חניון מכוניות שבבעלותה. ביום 10.3.2015 נעצר רדין בחשד לביצוע עבירות גניבה ומרמה מן החברה במסגרת תפקידו כמנהל החניון, ובאותו יום נתפסו על-ידי המדינה נכסים שבבעלותו, בכלל זה חשבון בנק ובו ניירות ערך בסך של כ-1.5 מיליון ₪. ביום 25.11.2015 נערך הסדר טיעון עם רדין במסגרתו הוסכם כי יודה ויורשע בגניבה בסך של 850,000 ₪, כאשר לעניין העונש הוסכם כי הצדדים יטענו 'באופן חופשי'. בהמשך לכך, במסגרת שומה מוסכמת שנערכה לו, נקבע כי על רדין לשלם לרשות המסים את הסכום הנובע מהרשעתו: סך של כ-433,000 ₪. 

3. בין לבין, ביום 11.3.2015, קרי – יום לאחר מעצרו של רדין, הגישה נגדו החברה תביעה אזרחית, בגדרה נתבע רדין להשיב את הכספים שגנב ממנה, כ-8.5 מיליון ₪ לטענתה. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה החברה בקשה במעמד צד אחד למתן צווי עיקול זמניים על נכסים שבבעלותו של רדין, בכלל זה חשבון הבנק שלו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והטיל עיקול על נכסיו של רדין, תחילה עד לסך של 5 מיליון ₪, ובהמשך עד לסך של 3.3 מיליון ₪.

4. ביום 15.2.2016 הגיש רדין בקשה להסרה חלקית של העיקול מחשבון הבנק, כך שסכום של כ-433,000 ₪ יועבר לרשות המסים בהתאם לשומה המוסכמת. ביום 10.4.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של רדין מן הטעמים הבאים: ראשית, הבקשה לא הוגשה על-ידי המדינה, ורדין אינו מוסמך לפעול בשמה ו'לשמש לה לפה'; שנית, מאזן הנוחות נוטה לטובת החברה שכן לפי טענתה – אשר לא נסתרה – שווי הנכסים שעוקלו נמוך מסכום העיקול; שלישית, בקשתו של רדין היא למעשה בקשה לעיון מחדש בהחלטה להטיל עיקול על נכסיו, שעה שלא מתקיימים נימוקים המצדיקים עיון מחדש בהחלטה.

           מכאן הבקשה שלפנַי.

עיקרי טענות הצדדים

5. לטענת רדין, שלושת הנימוקים שביסוד החלטת בית המשפט המחוזי שגויים: ראשית, הוראות הדין אינן משתנות בהתאם לזהות מגיש הבקשה, ולפיכך אין חיסרון בכך שהבקשה לא הוגשה מטעם המדינה. לטענתו, מאחר שהעיקול לטובת המדינה גובר בנסיבות העניין על העיקול לטובת החברה, הרי שיש הצדקה להורות על הסרה חלקית של העיקול מחשבון הבנק ולהעביר לרשות המסים את סכום השומה המוסכמת; שנית, שיקולי מאזן הנוחות אינם רלבנטיים לנדון דידן, כאשר בידי המדינה שומת מס שדינה לענייננו כדין פסק דין חלוט. זאת ועוד, בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, שווי נכסיו של רדין המעוקלים לטובת החברה (חלקם במסגרת הליכים משפטיים נוספים שאינם מענייננו) עולה על סכום העיקול; שלישית, הבקשה אינה 'בקשה לעיון מחדש', ומטרתה אינה שחרור חלק מן הנכסים המעוקלים, אלא מימוש העיקול שהוטל לטובת המדינה. מכל מקום, גם אם היתה זו בקשה לעיון מחדש, הרי שדינה להתקבל שכן אי-תשלום המס עלול להשפיע על גזר הדין שעתיד להינתן בקרוב בעניינו, ויש בכך משום עובדה חדשה המצדיקה עיון מחדש בהחלטה להטיל עיקול על חשבונו. רדין מוסיף וטוען כי בניגוד לנטען כלפיו, אין בידיו מקורות כספיים נוספים מהם יוכל לשלם לרשות המסים, וכי לא ניתן לחייבו למכור את מניותיו בחברה לצורך תשלום חוב המס. אשר לטענת החברה כי בהיותה 'נפגעת העבירה' יש לה מעמד מיוחד לעניין הנכסים שעוקלו, טוען רדין כי גם אם אלו הם פני הדברים, הרי שהדבר נכון רק ביחס לסכום של 850,000 ₪ לגביו הודה במסגרת הסדר הטיעון, ולא ביחס לסכום התביעה כולו, כ-8.5 מיליון ₪. בנסיבות אלו, לא היתה הצדקה לדחות את בקשתו.

6. החברה מצדה מתנגדת לטענותיו של רדין מכל וכל. לטענת החברה, רדין מתיימר לטעון לכאורה בשמה של המדינה, וזו – כפי שעולה מדברי ב"כ המדינה בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 23.3.2016 – כלל אינה תומכת בבקשתו, וככל הנראה אף לא זקוקה לה. כך, אם תרצה המדינה לגבות את חוב המס, הרי שהיא אינה צריכה לכאורה לבית המשפט בהליך האזרחי, ובכוחה לחלט את הכספים במסגרת ההליך הפלילי. לטענת החברה, המדינה אינה מעוניינת לעשות זאת מאחר שהיא מכירה בכך שהדבר יפגע בחברה, שהיא בנסיבות העניין נפגעת העבירה. כמו כן, המדינה אף הכירה בכך שבכוחו של רדין להסיר את המחדל אם ירצה בכך, על-ידי מכירת מניותיו בחברה, ששוויין כ-450,000 ₪. החברה מוסיפה וטוענת כי ישנן אינדיקציות לכך שרדין מסתיר נכסים שבאמצעותם הוא יכול, אם ירצה בכך, לפרוע את חובו לרשות המסים, אלא שהוא מתחמק מלעשות כן, ומתעקש לשלם את חובו דווקא על חשבונה. לטענת החברה, קבלת בקשתו של רדין תסב לה פגיעה 'אנושה', שכן אין לטובתה די נכסים מעוקלים אשר יכולים להבטיח כי תוכל להיפרע מאת רדין אם וכאשר תתקבל תביעתה נגדו.