רע"א 42966-05-15

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' הרשמת הבכירה י. אונגר ביטון) אשר דחה את בקשת המבקשים לעיין מחדש בהחלטתו מיום 10.01.15 לפיה בוטל פסק דין שניתן כנגד המבקשים בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה.

2.בהחלטתו מיום 10.01.15 מציין בימ"ש קמא כי אין לקבל את טענת המבקשים כי נבצר מהם להתגונן מחמת העדר יכולת כלכלית מבוססת, וכי פנייתם לשי"ל לקבלת עזרה נעשתה באיחור שאינו מצדיק את האיחור בהגשת כתב הגנה, וכי למעשה ניתן היה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין מטעם זה, אך נמצאה הגנה מסויימת בטענת המבקשים לפיה הם מכחישים את גובה הנזק הנטען בכתב התביעה, ולהגנה זו סיכוי מסויים. לפיכך, כאמור, הותנה ביטול פסק הדין בהפקדת מלוא סכום התביה (העומדת ע"ס 17,584 ₪).

על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

3.ביום 11.03.15 הגישו המבקשים "בקשה לעיון חוזר בהחלטה" במסגרתה ביקשו מבית משפט קמא לעיין שוב בהחלטתו בדבר הפקדת סכום התביעה כתנאי לביטול פסק הדין, בציינם כי הם אנשים קשיי יום המתקשים בהפקדת הסכום האמור.

בקשה זו נדחתה בהחלטה נושא הבקשה שבפני, בה צויין, בקצרה, כי הליך העיון מחדש אינו קיים בסדרי הדין, וכי אין מקום לשינוי ההחלטה מיום 10.01.15.

4.לטענת המבקשים במסגרת הבקשה שבפני, שגה בימ"ש קמא עת התנה את ביטול פסק הדין בהפקדת סכום התביעה, בניגוד להלכה הפסוקה, וכי אין מקום לחייב את המבקשים להפקיד את מלוא סכום התביעה כאשר זו לא הוכחה כלל ולהם טענת הגנה "רצינית ביותר". המבקשים מציינים עוד כי לנוכח מצבם הכלכלי הקשה נחסמת דרכם לערכאות שלא כדין.

5.דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובת הצד שכנגד.

בקשת רשות הערעור מופנית, רובה ככולה, כנגד ההחלטה מיום 10.01.15, ולמעשה אין כל פירוט בשאלה במה שגה בימ"ש קמא בהחלטתו נושא הערעור מיום 11.03.15.

ואולם, המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 10.01.15 חלף, ולא הוגשה בקשה להארכת מועד, גם לא הוגשה בקשת רשות ערעור ביחס אליה.