רע"א 42420-09-15 סרוסי נ' האואר

בפסק הדין מיום 29.9.15 דחיתי את בקשת הרשות לערער. דחיה זו מקורה בטעות טכנית, אותה הנני מתקן עתה, בחינת תיקון טעות סופר.

בין בעלי הדין מתקיימת התדיינות בפני בית משפט השלום בצפת (כב' השופטת ר' אייזנברג) בתביעת המשיב נגד המבקש. לאחר שנסתיימה שמיעת הראיות ביקש המבקש להגיש תמלילי הקלטות של שיחה (עם מי שלא היו עדים במשפט), תמלילים שלטעמו עשויים לתמוך את גירסת ההגנה שלו. בית המשפט קמא דחה את הבקשה, בין היתר משום שעל המבקש היה להגיש את הראיה בעת שמיעת הראיות ולא לאחר שנסתיימו, אף שבבירור היה בידו להביא את הראיה במועדה. המבקש חויב בהוצאות המשיב בסך של 2,500 ₪.

על החלטה זו מלין המבקש, בבקשת רשות הערעור שהניח לפניי, ובה הוא מבקש לשכנע מדוע לא הציג את הראיה במועדה. הוא מוסיף ומתאר את חשיבותה הרבה של הראיה, שיש בה כדי להכריע במשפט. נוסף על כל אלה הוא קובל על פסיקת ההוצאות, שלטעמו הינה מופרזת.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, כמו גם בכלל החומר שבתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי להיענות לבקשה, ולכן אדחה אותה בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ככל הנוגע לסירובו של בית המשפט קמא להתיר הבאתה של הראיה אומר, כי מסכים אני עם הנמקתו, ואליה אוסיף כי אין בידי המבקש להגיש כלל את הראיה, בלא שיובאו לעדות מי שלטענתו נוטלים חלק בשיחה המוקלטת, שכן דבריהם של הדוברים באותה שיחה הם בבחינת עדות שמיעה, כל עוד לא העידו בבית המשפט. ואם דבריהם הינם בבחינת עדות שמיעה, הרי שגם את ההקלטה והתמלילים לא ניתן להניח לפני בית המשפט על מנת להוכיח את אמיתות תוכן השיחה (והרי זוהי תכלית הגשת התמלילים), להבדיל מעצם קיומה (ובלבד שיעיד מי מן הנוטלים חלק בשיחה על קיומה ועל הקלטתה).

אשר להוצאות, לא זו בלבד שאין אני רואה בפסיקתן הפרזה, כי אם את הבקשה יש לדחות משום שהיא מסוג העניינים, שאין נותנים בהם רשות לערער.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ו, 12 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.