רע"א 4162-04-15

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 03.03.15 (כב' הרשמת הבכירה י. אונגר ביטון) אשר קבע כי ניתנת למבקש רשות להתגונן בכפוף להפקדת סכום התביעה בסך 73,000 ₪ בקופת בית המשפט, שאם לא יופקד הסך הנ"ל ינתן כנגד המבקש פסק דין בהתאם לתביעה.

2.הרקע כעולה מהחלטת בית המשפט-

המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקש ע"ס 73,000 ₪ בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים ביום 23.06.08.

לטענת המבקש הוא פרע את חובו באמצעות מסירת ארבע המחאות אשר הוסבו ע"י המשיב לצד ג'. סכום השיקים נפרע במזומן לידי צד ג', ואילו השיקים עצמם נותרו בידי צד ג'.

בחקירתו הנגדית של המבקש התברר כי אין בידיו קבלות המעידות על התשלומים במזומן, השיקים נותרו בידי צד ג' והמבקש אינו יכול לנקוב בפרטי השיקים. צד ג' העיד שהשיקים אכן נפרעו, שהחזיר את השיקים למבקש לאחר פירעונם. הוא לא זכר את הפרטים: כמה שיקים מדובר, מה סכומם וכד'.

ביהמ"ש קבע כי מדובר בטענת הודאה והדחה כאשר המבקש נאחז בטענת פירעון במזומן, אך ללא פרטים וללא קבלות. גם צד ג' בעדותו לא יכול היה להשלים את הפרטים מלבד אימות כללי וסתמי. מכל מקום גם בין המבקש לצד ג' סתירה בעניין מהותי: האם הוחזרו השיקים לידי המבקש.

לפיכך כאמור, ובשל העובדה כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, ניתנה רשות להתגונן כשהיא מותנית בהפקדת סכום החוב.

3.תמצית טענת המבקש-

הפקדת סכום החוב מרוקנת את מתן הרשות להתגונן מתוכנה. הפניה הראשונה אל המבקש נעשתה 6 שנים לאחר העיסקה שהיתה ביסוד הסכומים הנטענים, מכירת רכב מיום 30.04.08. למעשה, התביעה הוגשה כחודש לפני תום תקופת ההתיישנות. גם המשיב מודה כי שולמו 20,000 ₪ מכלל העיסקה בשיק. בימ"ש קמא חרג מההלכה לפיה לא תינתן רשות להתגונן רק כאשר ברור ונעלה מכל ספק כי אין למבקש כל סיכוי להצליח בתביעתו.

4.תמצית טענות המשיב-