רע"א 41026-12-15 התיישבות הבדואים בנגב נ' אלכמלאת ואח'

1.בסוף שנת 2001 אישרה וועדת העסקאות של המבקשת – הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב (להלן – המבקשת) - את מכירת הזכויות במגרש מספר 94 בשכונה 2 בעיר רהט (להלן – המגרש) למשיבים 1 ו- 2 (להלן – המשיבים).

משלא עמדו המשיבים בתנאי התשלום, בוטלה בשנת 2007 ההתקשרות עימם והמגרש הוצא למכירה לכל דורש.

בסוף שנת 2009 אישרה וועדת העסקאות את מכירת הזכויות במגרש למשיבים 3 ו- 4 (להלן – אלהוזייל) ובספטמבר 2012 נחתם הסכם פיתוח בין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לבין אלהוזייל (להלן – ההסכם).

בפברואר 2014 הגישו המשיבים לבית משפט השלום בבאר שבע תביעה למתן צו עשה נגד המבקשת, אשר יורה לה לבטל את ההתקשרות עם אלהוזייל, בטענה כי הם לא עמדו בתנאים שנקבעו בהסכם הפיתוח, וכן לחייב את המבקשת "לרשום" את המבקשים כבעלי "זכות ראשונים" על המגרש ככל שההתקשרות עם אלהוזייל תבוטל.

המבקשת הגישה כתב הגנה מטעמה, אליו צירפה בקשה לסילוק התובענה על הסף בטענה כי מדובר בתביעה תיאורטית, נעדרת עילה ויריבות שהתיישנה. כמו כן, טענה המבקשת להיעדר סמכות עניינית לבית המשפט קמא לדון בתובענה שעה שעסקינן בזכות חכירה במקרקעין.

לאחר דיון שנערך במעמד הצדדים, הורה בית המשפט קמא (כב' השופט מ. הולצמן) למשיבים לתקן את כתב התביעה כך שבני הזוג אלהוזייל יצורפו כנתבעים נוספים. כך נעשה.

ביום 5/7/15 הגישה המבקשת כתב הגנה מתוקן מטעמה ולצידו בקשה נוספת לסילוק התובענה על הסף – הזהה בנימוקיה לבקשה המקורית.

2.בבקשת הסילוק על הסף העלתה המבקשת מספר טענות כדלהלן:

א.העדר עילת תביעה למשיבים לעניין הסכם רמ"י עם אל הוזייל, זאת הואיל והמשיבים אינם צד להסכם זה.

ב.העדר עילת תביעה לעניין הסעד הנעתר להצהרה בדבר "זכות ראשונים" נטענת של המבקשים (התובעים) להתקשרות בהסכם פיתוח עם רמ"י ביחס למגרש – אם יבוטל ההסכם שנכרת בעניין אותו המגרש בין רמ"י לאל הוזייל.

ג.לחילופין – עילת התביעה של "זכות ראשונים" והסעד הנתבע עקב כך – הינם אקדמיים ותיאורטיים לחלוטין.

ד.התיישנות התביעה (הסכם רמ"י עם התובעים בוטל עוד ב- 2007).