רע"א 40711-01-15 ממן ואח' נ' רות ממן ואח'

1.בבקשת רשות הערעור שבכותרת מלינים המבקשים על החלטת בימ"ש קמא מיום 25/12/2014 (כב' השופט מ. שדאפנה, בימ"ש לענייני משפחה בנצרת), במסגרתה נעתר בימ"ש קמא לבקשתה של משיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה" ו/או "האישה") והורה על צירופן של שתי החברות, המשיבות הפורמאליות בבקשה שבפניי, אשר למבקש מס' 1 (להלן: "המבקש" ו/או "הבעל") מניות בהן, כנתבעות נוספות בתביעה הרכושית אותה הגישה האישה (להלן: "ההחלטה").

2.אקדים כי התביעה הרלבנטית בפני בימ"ש קמא שהוכתרה כתביעה רכושית, הינה במהותה תביעה לשמירת זכות האישה בנכסים ורכוש אשר היא טוענת לזכויות בהם היינו למעשה מדובר בתביעה מכח סע' 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג (אמצעי לשמירת זכויות).

בהקשר זה די גם להפנות לרשימת הסעדים המפורטים בסע' 12 לתביעה הנ"ל הנדרשים, כך עפ"י התביעה, לצורך הבטחת זכויותיה של התובעת ברכוש המשותף המפורט בתביעה.

3.לטענת המבקשים, ההחלטה על צירוף החברות אינה מתיישבת עם הוראות הדין והפסיקה החלה ואף לוקה בהעדר סבירות ומידתיות.

4.נטען כי לצירוף החברות כצד להליך שתכליתו פירוק שיתוף יש השפעה כלכלית הרסנית על החברות, ובפרט בהינתן שהן עוסקות בתחום התיירות.

עפ"י המבקש בימ"ש קמא אף לא היה מוסמך לצרף את החברות להליך שתכליתו פירוק החברות.

5.מוסיף המבקש וטוען כי לא היה כל נימוק ממשי המצדיק חשש להברחה כשהמשיבה לא הציגה גרסה קונקרטית בעניין. מכל מקום, אף לו היה נימוק ראוי המצדיק סעדים זמניים להבטחת הרכוש ולמניעת הברחות היה ניתן לעשות זאת בצעדים מאוזנים ומידתיים, מבלי לגרום לחברות פגיעה קשה בפעילותן ובתדמיתן.

מוסיף המבקש כי למשיבה לכאורה לכל היותר זכויות אובליגטוריות במסגרת הזכויות לאיזון משאבים שהינה זכות דחויה לעת פקיעת הנישואין ולכן דרך המלך היא לכל היותר בנקיטת סעדים זמניים.

על כל פנים, בבחינת מאזן הנזקים ידה של המשיבה על התחתונה ולכן היה מן הדין לדחות את הבקשה לצירוף החברות.