רע"א 40357-03-15 בן דור נ' הופמן

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט אלדד נבו) מיום 22.2.15, אשר דחה את בקשת המבקש למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים.

2.כרקע יפורט בקצרה, כי המבקשת הגישה נגד המשיבה בקשה לביצוע שני שטרות - המחאות בסך 44,500 ₪ ובסך 70,000 ₪. המשיבה הגישה התנגדות והתיק עבר לבימ"ש קמא ונדון בפסים רגילים. טענתה העיקרית של המשיבה הינה, כי היא לא באה בשום התקשרות כספית נושא השטרות ולא קיבלה דבר תמורת השטרות. היא לא מסרה את השטרות, לא חתמה על השטרות, לא נתנה לאחר לחתום על השטרות בשמה ואין לה שום קשר לחברה אשר הסבה את השטרות למבקשת.

המבקשת הגישה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים – צילומי 22 המחאות שנתנה המשיבה לטובת המסבה, בסכום כולל של 840,800 ₪. לטענתה, באמצעות צילומי ההמחאות תוכיח המבקש כי היה קשר בין המשיבה לבין המסבה וכי החתימה על גבי ההמחאות שהוגשו לביצוע הנה חתימת המשיבה.

3.בימ"ש קמא דחה כאמור את הבקשה בנימוק שהיא הוגשה באיחור, בניגוד להחלטתו. בימ"ש קמא הורה לצדדים להשלים הליכים מקדמיים עד ליום 15.1.15 ואולם רק ביום 28.1.15 שלחה המבקשת למשיבה דרישה לגילוי המסמכים המבוקשים.

4.בבקשה שלפני טוענת המבקשת, כי החלטת בימ"ש קמא אינה מנומקת עניינית, ונימוק האיחור לא הועלה כלל על ידי המשיבה בתגובתה לבקשה בבימ"ש קמא. דחיית הבקשה באופן זה, על יסוד נימוקים שהועלו ביוזמת בימ"ש, היא כשלעצמה מצדיקה את קבלת הבקשה.

לגופו של עניין נטען כי החלטת בימ"ש אינה מידתית. המסמכים המבוקשים חיוניים ומהותיים להוכחת התביעה ודחיית הבקשה פוגעת בזכויות המבקשת. מה עוד שקדם משפט קבוע ליום 14.7.15 ויש די זמן להיערך לו.

5.לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות. המבקשת לא עמדה בלוח הזמנים שנקבע בהחלטות בימ"ש קמא והגישה את בקשתה באיחור של חודש. לגופו של עניין המשיבה אינה מכירה את ההמחאות שבמחלוקת ואינה מכירה את המבקשת. אין במסמכים המבוקשים כדי לקדם את ההליכים בבימ"ש קמא. המבקשת לא עברה את המשוכה הראשונה של הוכחת טענת הזיוף. מבחינה מעשית, המשיבה אינה מחזיקה ברשותה את ההמחאות המבוקשות או את פנקס ההמחאות ואין ברשותה העתקים ממנו, כך שגם אם ייקבע שעל המשיבה לגלות את המסמכים, הם אינם בידה.

6.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות לה, ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.

הכלל הוא, שהחלטות שעניינן סדרי דין, לרבות גילוי מסמכים, נתונות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תתערב בהן אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שיש בה כדי לגרום לעיוות דין לאחד הצדדים (ר' למשל רע"א 1296/14 צוקר דוד נ' צוקר דוד ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (7.5.14).

מצאתי כי המקרה שלפני נכנס לגדר אותם חריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בהחלטה, אף שעניינה סדרי דין.