בן צבי נ' מרציאנו

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 23.3.17 (כב' הרשם הבכיר א. כרמלי), אשר התיר למשיב להגיש בקשה מתוקנת לביטול פסק דין.

לטענת המבקש, שגה בית משפט עת התיר למשיב להגיש בקשה שניה לביטול פסק דין, אף שבבקשתו הראשונה לא גילה טענת הגנה כלשהי. לטענתו, היה על בית המשפט לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין ללא סייג, לאחר שלמשיב ניתן יומו בבית המשפט והוא לא עמד בנטל המוטל עליו. כן משיג המבקש על כך שלא נפסקו לזכותו הוצאות משפט.

2.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיב.

3.ע"פ הוראת סעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט-2009, לא תינתן רשות ערעור על החלטה שהיא "קבלת בקשה לביטול פסק דין...".

המצב בעניינינו הוא בבחינת קל וחומר. משמע, אם לא היה המבקש יכול להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה המקבלת את הבקשה לביטול פסק דין, קל וחומר שאין להתערב בהחלטה שמשמעותה מתן היתר להגשת בקשה לביטול פסק דין.

ככל שתוגש בקשה מתוקנת לביטול פסק הדין ותידחה, יקבל המבקש את מבוקשו. ככל שתתקבל הבקשה לביטול פסק הדין, ממילא לא יהיה רשאי להגיש על כך בקשת רשות ערעור, ורשות ערעור לא תינתן.

לא נותר אלא לאפשר למשיב להגיש בקשה מתוקנת לביטול פסק הדין, ולהמתין להחלטת בית המשפט בבקשה זו.

4.באשר לאי פסיקת הוצאות משפט, כידוע אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בעניין זה . ר' רע"א 237/16 אסולין נ' כהן, מיום 13.03.16. בוודאי שאין להתערב מקום בו ההליך תלוי ועומד, ואפשר כי עניין זה יוכרע בעת הדיון בבקשה המתוקנת לביטול פסק דין.

5. ככל שעוד נותר צורך בכך, נשוב ונציין את ההלכה לפיה אין ערכאת הערעור נוטה להתערב כאשר הדיון בסוגייה שבמחלוקת טרם הסתיים, כבעניינינו ר' רע"א 8722/16 מילוא נ' קהת, מיום 8.12.16.

6.התוצאה היא כי הבקשה נדחית.

7.לפנים משורת הדין, אינני מחייבת את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה, אף שבקשתו הוגשה כשהיא מנוסחת באריכות יתירה (על החלטה המחזיקה פחות מעמ' אחד הוגשה בר"ע בהיקף 12 עמ' ומאות נספחים ובסה"כ 230 עמ'(1)), בניגוד להוראת תקנה 403א לתקסד"א (ר' למשל, רע"א 3418/13 קבוצת בראל נ בן פורת, מיום 12.02.14).