רע"א 39089-07-16 סלאם ואח' נ' המוסד האקדמי נצרת

לפניי בקשה למתן צו עשה זמני אשר הוכתרה כצו בהול, לעיכוב ביצועה של החלטה שניתנה על ידי בית המשפט קמא (כב' השופט הבכיר שכיב סרחאן), בגדרה הורה בית המשפט למבקשים להשיב לידי המשיב מפתחות נכס שבבעלות המבקשים והמשמש בידי המשיב כמוסד אקדמי.

בתמצית אציין, כי מהבקשה עולה שהצדדים נקשרו בהסכם לשימוש זמני בשטחים מבונים בתוך בית ספר תיכון הגליל שבבעלות המבקשת (ולהלן: הנכס), לצורך הפעלת מוסד להשכלה גבוהה. זאת, תמורת דמי שימוש סמליים למשך תקופה החל מיום 1.1.12 ועד ליום 31.12.16.

לטענת המבקשים, ההסכם קובע כי למבקשת הזכות להפסיק את שימושו של המשיב בנכס טרם המועד הנ"ל, וזאת במידה והמשיב הפסיק להשתמש בנכס בהתאם למטרה שלשמה נמסר לו. הואיל ואין מחלוקת שהמשיב הפסיק בפועל את פעילותו, הודיע המבקש 1 למשיב במכתב מיום 17.9.14 על כוונתו להחזיר את החזקה בנכס לידי המבקשת. בהמשך, נוכח העובדה שהמשיב לא השיב את החזקה למבקשת, הוחלף מנעול הנכס בהוראת המבקש 1 ביום 11.2.16.

נוכח האמור, הגיש המשיב ביום 18.2.16 בקשה לבית משפט השלום למתן צו עשה זמני, אשר יורה על השבת המפתחות לידיו.

במסגרת ההליך ניהלו הצדדים מו"מ ביניהם אך זה לא צלח, וביום 6.6.16 הורה בית משפט השלום על הגשת סיכומי טענות בבקשה תוך שהוא קוצב מועדים לצדדים. המשיב הגיש סיכומיו, אולם המבקשים לא עשו כן במועד ומשכך, ולבקשת המשיב, ניתנה החלטה בהעדר הסיכומים, בגדרה נעתר בית המשפט ונתן את הצו המבוקש.

המבקשים הגישו בקשה דחופה לביטול ההחלטה ולעיכוב ביצועה עד למתן ההחלטה. בית המשפט הורה על קבלת תגובת המשיב ובצד האמור, לא הורה על עיכוב ביצוע החלטתו. בקשה נוספת שהוגשה ביום 19.7.16 לעכב את הביצוע נדחתה, וכן נדחתה בקשה נוספת שהוגשה ביום 21.7.16. על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור נשוא ההליך דנן.

לאחר עיון בבקשה ובתיק בית המשפט, אני מוצאת לדחות את הבקשה למתן צו זמני, ואנמק טעמיי.

תחילה, הבקשה (להבדיל מהבר"ע) אינה נתמכת בתצהיר, להבהיר מהם הנזקים העלולים להיגרם למבקשים במידה ולא יעוכב ביצוע ההחלטה, וכבר מטעם זה בלבד יש לדחותה.

יתרה מכך, גם בנימוקי הבר"ע עצמה אין המבקשים מציינים מהו הנזק העלול להיגרם כעת ככל שביצועה של ההחלטה לא יעוכב, וטענתם כי מדובר בשינוי מצב נוהג מזה 5 חודשים, אינה בבחינת נימוק מספיק. יובהר, כי המבקשים עצמם הם שיצרו את המצב לפיו מפתחות הנכס בידיהם, וזאת לכאורה בדרך של עשיית דין עצמי. לפיכך, ממילא ספק אם יש מקום לטענה זו, קל וחומר ספק אם יש לשעות לה.

אף את הטענה כי החלטת בית המשפט יצרה אי בהירות באשר לחוקיות סיור שתוכנן וגרמה לביטולו והפריעה לשיתוף פעולה בין העירייה לבין האוניברסיטה ומאמציהם לקדם את המוסד האקדמי העתידי, כעילה למתן צו זמני מצאתי לדחות. אין לפניי טענה כי סיור כזה מתוכנן בזמן הקרוב או כי לא ניתן לבצעו תוך תיאום מתאים עם המשיב.

טענתם הנוספת (אף היא בבר"ע בלבד ולא בבקשה לצו הזמני) כי הבקשה דרושה על מנת למנוע מצב אבסורדי שבו יוחזר הנכס למשיב ולאחר מכן יושב למבקשת ככל שבית המשפט יקבל את הבר"ע, אינה מגלה נזק כלשהו שעלול להיגרם לה עד למועד מתן ההחלטה, ואף מטעם זה דין הבקשה להידחות.