רע"א 39076-09-14 סואעד נ' טבריה ש. ח. - בנין פיתוח וצנרת בע"מ ואח'

זו "בקשת רשות ערעור ובקשה דחופה למתן סעד לתקופת הערעור, על החלטות בית משפט השלום בעכו מיום 7.8.14 (השופטת דנה עופר) ומיום 24.8.14 (השופטת ג'ני טנוס), לפיהם נדחתה בקשת המבקשת להטלת צו עיקול זמני על הכספים המגיעים למשיבה 1.

אשר לדחיפות, אציין את סדר הזמנים. בקשת המבקשת להטלת עיקול זמני הוגשה כבקשה דחופה ביום חמישי 31.7.14. ביום שני, 4.8.14, ניתנה החלטת בית המשפט הדוחה את הבקשה. המבקשת המתינה 15 ימים, וביום שלישי 19.8.14 הגישה "בקשה חוזרת ודחופה". ביום ראשון 24.8.14 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה. המבקשת המתינה 21 יום נוספים, וביום 16.9.14 הגישה בקשה זו הכוללת בקשה דחופה. מסתבר שהדחיפות אינה חלה על המבקשת. המבקשת ממתינה 15 ו- 21 ימים לאחר ההחלטה כדי להגיש בקשה נוספת. רק בית המשפט הוא הנדרש לפעול בדחיפות. יכול להיות שהמבקש מבינה "דחיפות" כפער של שבועיים- שלושה בין מעשה למעשה.

הלכה ידועה ומושרשת היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים,  אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 8526/09 בניני בנק בע"מ נ' דרור הדרום חברה לפיתוח בע"מ, פסקה 23 (18.3.10); רע"א 3041/12 מגנזי תשתיות בע"מ נ' החברה הכלכלית לפיתוח בית אריה, (14.6.12); רע"א 6558/13 קראיס נ' דדון (8.1.14); רע"א 3882/14 סאלם נ' ולכינסקי (5.6.2014); רע"א 2640/14 ד.א. מעלה הכרמל בע"מ נ' אסתר רמתי (16.6.14).

בקשת המבקשת לעיקול זמני נדחתה משום שהמבקשת לא עברה את רף הראיות הדרושות להוכחת עילת התביעה לכאורה, ונושא זה לא השתנה גם בבקשה החוזרת. להסיר ספק, ראיות הן ראיות ולא טענות על מעשים מחשידים של המשיבה 1. בבקשה הראשונה לא הוכח יסוד ההכבדה, בעוד בבקשה החוזרת הוכח לכאורה מצבה הכספי של המשיבה 1, ולכן, אילו עמדה המבקשת ברף של הוכחת עילת התביעה היה מקום לשקול מחדש את מתן העיקול. על פי ההלכה המושרשת, אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטות אלה של הערכאה הדיונית באשר לסעד הזמני שהתבקש.

על כן, אני דוחה את הבקשה. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ד, 18 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.