רע"א 38637-06-15 שקלים נ' טובול

1.בין המבקש למשיב נחתם הסכם, לפיו רכש המבקש את מניותיו של המשיב בחברה המבקשת (להלן – החברה). בתביעה שהגיש נגד המשיב טען המבקש, כי לחברה נותרו חובות לצדדים שלישיים, שהמשיב התחייב לשאת בהם, ומשסרב לשאת בהם שילמם המבקש במקומו. מכאן תביעתו, ובה הוא מבקש לחייב את המשיב בתשלום לצדדים שלישיים כאמור.

2.המשיב ביקש לסלק את התביעה על הסף כשהוא טוען, כי החובות לצדדים השלישיים שולמו מכספי החברה, ולכן אין בינו לבין המבקש יריבות. בקשתו זו נדחתה, בהחלטת כב' הרשמת ב' לכמן. על ההחלטה ערער המשיב, ובדיון שנתקיים בערעור (בפני כב' השופט ד' קירס) הוסכם, כי החברה תצורף לתביעה, וכתב התביעה ינוסח מחדש בהתאם.

3.בעקבות הסכמה זו הגיש המבקש כתב תביעה מתוקן, צירף את החברה כתובעת נוספת, וניסח את תביעתו בהתאם. המשיב הגיש, מצידו, בקשה לסילוק כתב התביעה המתוקן על הסף, כיוון שאין הוא עולה בקנה אחד עם ההסכמה הנ"ל שהושגה בערעור. בטרם ניתנה החלטה בבקשה זו ביקש המבקש להוסיף ולתקן את כתב התביעה, כיוון שבין לבין הוגשו נגד החברה תביעות נוספות (של צדדים שלישיים), אותם מבקש המבקש להוסיף לתביעתו. נוסף על כך הוא ביקש לערוך הפרדה בינו לבין החברה, הפרדה שלא נעשתה בכתב התביעה המתוקן.

4.בית המשפט קמא דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה, ככל שנגע התיקון להוספת התובענות הנוספות שהוגשו נגד החברה, וכל זאת כיוון שהמבקש התחייב, בדיון בערעור הנזכר מעלה, כי במסגרת התיקון הוא לא יוסיף עובדות חדשות, כי אם יצרף את החברה כבעלת דין. עם זאת קיבל בית המשפט קמא את בקשת המבקש לערוך – בכתב התביעה המתוקן – הבחנה בינו לבין החברה.

5.על החלטה זו מלין המבקש, בבקשת רשות ערעור שהניח לפניי. הוא טוען בבקשתו, כי תיקון של כתב התביעה מותר בכל עת, ודאי בשלב מוקדם של ההתדיינות, ובקשתו אינה עומדת בסתירה להסכמה שניתנה במסגרת הדיון בערעור הנ"ל.

6.המשיב מביע התנגדות נחרצת לבקשת הרשות לערער, כשהוא נאחז בהסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין בערעור, וזו מגבילה את המבקש מלהוסיף עובדות חדשות לתביעתו המתוקנת.

7.לאחר עיון בבקשה על צרופותיה ובתשובת המשיב, כמו גם בחומר שבתיק בית המשפט קמא, בחרתי ליתן רשות ערעור, לראות בבקשה כאילו הוגש ערעור על פיה, ולקבל את הערעור. אלה טעמיי:

8.דין הוא, כי תיקון של כתב טענות יכול וייעשה בכל עת. ככל שמתבקש תיקונו של כתב טענות בשלב מוקדם יותר של ההתדיינות, כן יטה בית המשפט לאשרו. תרופתו של בעל הדין שכנגד עשויה, ככל שמצדיקות הנסיבות, לקבל ביטוי בפסיקת הוצאות.

9.לכל אלה היה מודע, כמובן, גם כב' השופט בבית המשפט קמא, אלא שהוא סבר, כי ידיו נכבלו כתוצאה מהסכמתם של בעלי הדין. דעתי שלי – שונה. אכן, כפי שציין כב' השופט קמא, הסכם דיוני הוא חוזה לכל דבר וענין, ובעלי החוזה מחויבים בו. אלא שאת תוכנו של החוזה יש לפרש לפי הקשרם של דברים, על הרקע בו נתקבלו, ובמסגרת שבה נכרת החוזה, ופירוש שכזה יוליך, כך סברתי, למסקנה, כי יש להתיר את התיקון.

10.ומהו הרקע ומהי המסגרת? עניין לנו בתביעה, שההתדיינות בה מצויה בחיתוליה, והתובע מבקש, בשל בקשה לסילוק על הסף שמגיש הנתבע, לתקן את תביעתו, שאז באים בעלי הדין לידי הסכמה לתיקון התביעה, תוך שהתובע מסכים להגביל עצמו בהוספת עובדות חדשות וכד'. זוהי המסגרת וזהו הרקע, ועל יסוד הדברים הללו אני סבור, כי יש לפרש את תוכנו של החוזה פרשנות נרחבת, כזו שתאפשר תיקון ולא תמנע אותו.

את הפירוש הליברלי של תוכן החוזה יש לעשות גם נוכח האינטרס הברור של בעלי הדין שלא לקיים התדיינות נוספת באותו סכסוך, שהרי אם לא תתוקן התביעה, יוכל המבקש להגיש תביעה נוספת, איש לא יוכל למונעו מלעשות כן, והנה לנו שתי תובענות באותו ענין עצמו, על השחתת המשאבים של בעלי הדין, ועל החשש מפני פסיקות סותרות בהליכים נפרדים שעניינם זהה.

על כל אלה אוסיף, כי לא ראיתי כל פגיעה דיונית במשיב כתוצאה מתיקון התביעה, שכן, כאמור, אם לא תתוקן התביעה יהא בידי המבקש להגיש תביעה נוספת, שאז עשויה הפגיעה במשיב להיות גדולה עוד יותר, שהרי יהא עליו לשאת בהוצאות ניהולו של הליך נוסף. מכל מקום, ככל שהתיקון גורם למשיב להשקיע משאבים על ידי תיקון כתב הגנתו, ניתן הדבר לריפוי בפסיקת הוצאות.

11.הפירוש צריך להיעשות, אם כן, באורח נרחב ככל האפשר. ומכאן לתוכן החוזה ולפירוש שיש ליתן לו.

בהסכמתם ציינו בעלי הדין, כי המבקש והמשיב לא יוכלו להוסיף לכתב התביעה וההגנה המתוקנים עובדות חדשות. דברים אלה יש לראות כהסכמה לכך, שהסכסוך, כמות שהוגדר בכתב התביעה המקורי, יהיה מושא להתדיינות בה עסקינן, בלא שתיקון כתבי הטענות יוסיפו לו ראשים חדשים. מלים אחרות, בעלי הדין התחייבו לשמר את עילת התביעה במובנה הרחב. לא היתה בדבריהם כוונה למנוע מעצמם להוסיף עובדות, כי אם כאלה החורגות מעילת התביעה במובנה הרחב, כגון סכסוכים אחרים בין בעלי הדין, שאינם נוגעים לסכסוך שהובא לבית המשפט לראשונה. נהיר על פני הדברים, כי העובדות שפורש עתה המבקש בבקשתו לתיקון כתב התביעה עוסקות כולן באותו סכסוך עצמו, באותה עילה במובנה הרחב, וככאלה אין החוזה בין הצדדים מגביל את המבקש מהוספתן.

12.סיכומם של דברים, משום הטעמים הללו שהטעמתי הנני מקבל את הערעור, מבטל את החלטת בית המשפט קמא, ומתיר את התיקון לפי המבוקש.

13.אשדר להוצאות, מן הצד האחד זכאי המשיב להוצאות בשל אישור תיקונו של כתב התביעה, אלא שמן הצד האחר זכאי המבקש להוצאות בהליך שלפניי, משום התוצאה אליה הגעתי. אלה מתקזזות כנגד אלה, ולכן – סיכומו של עניין – לא תהא פסיקת הוצאות, בין בתיקון כתב התביעה ובין בהליך שלפניי.