רע"א 384-15 גאנם נ' מדינת ישראל

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.12.2014 (כב' השופט ר' סוקול) בגדרה נדחתה בקשת המבקש להגיש חוות דעת רפואית נוספת מטעמו, לאחר שהוגשה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט.

רקע

1. בבית המשפט המחוזי בחיפה מתבררת תביעת המבקש לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בשל התרשלות הצוות הרפואי בבית החולים "רבקה זיו" עובר ללידתו ובלידה עצמה. בין היתר טוען המבקש, כי הצוות הרפואי לא אבחן במועד את המצוקה העוברית ממנה סבל ומשכך לא בוצע באמו ניתוח קיסרי במועד. המבקש הגיש חוות דעת רפואיות בתחום המיילדות ובתחום הנוירולוגיה וכך גם עשתה המשיבה. ביני לביני, נפטר המומחה מטעם המבקש בתחום המיילדות והמבקש הגיש חוות דעת נוספת מטעמו בתחום זה.

2. נוכח פערים בין חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים באשר לשאלת קיומו של קשר הסיבתי בין תהליך לידתו של המבקש לבין מצבו הרפואי, ובהסכמתם, מינה בית משפט קמא מומחה מטעמו (להלן: פרופ' שטיינברג) שיחווה דעה בשאלה זו. כבר עתה יצוין, כי לצד הסכמתו למינוי מומחה מטעם בית המשפט הדגיש המבקש כי הוא שומר על זכותו להגיש חוות דעת מטעמו "בנושא הקשר הסיבתי".

           בחוות דעתו מיום 9.6.2013 שלל פרופ' שטיינברג את האפשרות כי קיים קשר סיבתי בין תהליך לידתו של המבקש לבין מצבו הרפואי. המבקש שלח לפרופ' שטיינברג שאלות הבהרה וזימנו לחקירה. בגדר כך התבקש פרופ' שטיינברג להתייחס לאמור בחוות דעתו של מומחה בתחום הנוירולוגיה, ד"ר אינספקטור, אשר נכתבה לצורך תביעה שהגיש המבקש למוסד לביטוח לאומי. ד"ר אינספקטור חיווה דעתו, כי המבקש סובל מתסמונות שונות, וביניהן מחלת האפילפסיה, וכי השילוב ביניהן עשוי להופיע בהקשר של מצוקה עוברית. בתשובותיו ובחקירתו, חזר פרופ' שטיינברג על האמור בחוות דעתו וכן שלל את האפשרות שהמבקש סובל מאפילפסיה או מתסמונות אחרות שעלו בחוות דעתו של ד"ר אינספקטור, ולמצער את הקשר ביניהן לבין הליך הלידה.

3. עובר לחקירתו של פרופ' שטיינברג, הגיש המבקש בקשה להתיר לו לצרף לתיק את חוות דעתו של ד"ר אינספקטור. בהחלטתו מיום 15.12.2014, שניתנה לאחר חקירת פרופ' שטיינברג, דחה בית משפט קמא את הבקשה מטעמים של עיתוי הגשת חוות הדעת, פגמים דיוניים שנפלו בה "והן מהטעם כי הגשת חוות הדעת בשלב זה לא תוכל לסייע לבירור השאלות שבמחלוקת". תחילה עמד בית משפט קמא על כך שככלל כאשר ממונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים, כבענייננו, תבוא חוות דעתו במקום חוות הדעת מטעם הצדדים. נקבע, כי בענייננו לא עלה בידי המבקש להצביע על נימוקים בעלי משקל שיצדיקו סטייה מכלל זה. בית המשפט עמד גם על כך שהבקשה "הוגשה באופן סתמי ללא כל הסבר וללא כל נימוק". כך למשל, לא הובהר אם הוספת חוות הדעת נדרשת בשל גילוי מידע חדש על מצבו רפואי של המבקש, וממילא לא צורפו תצהיר או מסמכים רפואיים כדי לתמוך בכך. לבסוף הוסבר, כי משחוות דעתו של ד"ר אינספקטור הוצגה לפרופ' שטיינברג בחקירתו וזה עמד על מסקנתו כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הליך לידתו של המבקש לבין מצבו הרפואי, הרי שאין צורך בהגשת חוות הדעת כראיה.

           כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

4. תחילה טוען המבקש, כי פרופ' שטיינברג מונה מטעם בית המשפט לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי ואילו חוות דעתו של ד"ר אינספקטור, הגם שיש בה התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי, עוסקת בהיבטים רחבים יותר בהקשר של מצבו של המבקש, ועל כן אין במינויו של פרופ' שטיינברג כדי לחסום את דרכו להגיש את חוות הדעת של ד"ר אינספקטור. עוד עומד המבקש על כך שהגם שהסכים למינויו של מומחה מטעם בית המשפט, הוא "שמר" על זכותו להגיש חוות דעת בנושא הקשר הסיבתי. המבקש טוען גם, כי פרופ' שטיינברג התייחס לחוות דעתו של ד"ר אינספקטור "באופן שטחי ביותר" ועל כן אין להסתפק בתשובותיו של פרופ' שטיינברג בחקירתו ובשאלות שהופנו אליו, ויש לאפשר למבקש להגיש את חוות הדעת של ד"ר אינספקטור. לבסוף טוען המבקש, כי יש לאפשר לו לצרף את חוות דעתו של ד"ר אינספקטור חרף הפגמים הדיוניים עליהם הצביע בית משפט קמא, כדי לאפשר לו להוכיח את תביעתו.