רע"א 38286-11-17 עיריית תל אביב נ' נתניאלוב

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום תל אביב יפו (כב' השופטת רחל בת ערקובי), מיום 18.10.17, בת.א. 11607-05-14, אשר דחתה את בקשתה של המבקשת לתיקון שני של כתב התביעה.

1. ביום 12.5.14 הגישה המבקשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המשיב לתשלום חוב ארנונה.

כתב התביעה לא פירט את זהות הנכס ותקופת החוב.

בהעדר פרטים מהותיים הנוגעים לחוב הנטען והמיוחס, וכן לתקופה הנטענת להצטברותו של החוב לרבות זהות הנכס, ניתנה למבקשת הרשות לתקן את כתב התביעה, במסגרת החלטה מיום 8.9.14.

המבקשת עמדה על טענותיה בכתב התביעה ובחרה שלא לתקן תביעתה.

לאור הסירוב האמור הורה בית המשפט קמא, במסגרת החלטתו מיום 28.9.14, על מחיקת כותרת בסדר דין מקוצר.

2. המשיב הגיש כתב הגנה וחזר וטען, כי כתב התביעה נעדר עילת תביעה ופרטים מהותיים וכן נטענה טענת התיישנות.

המבקשת טענה בכתב התשובה, כי יש לדחות את טענת ההתיישנות מאחר ומדובר בחוב נטען בתוך תקופת ההתיישנות. עוד נטען, כי ממילא מתקיים בענייננו חריג ההודאה שבסעיף 9 לחוק ההתיישנות, לאור העובדה שהנתבע הגיע בין השנים 2005-2009 מספר פעמים למשרדי המבקשת וסוכמו עימו 4 הסדרי חוב שונים.

גם בכתב התשובה לא מסרה המבקשת פרטים מהותיים המגבשים את עילת התביעה.

3.בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, ביום 29.12.14,קבע בית המשפט קמא כי התביעה בנוסחה נעדרת עילה ועל כן אפשר למבקשת לתקן את כתב התביעה.

4.בעקבות זאת, הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב התביעה וציינה, כי חוב התביעה מתייחס לחוב ארנונה לגבי שני נכסים לתקופה שמיום 1.1.08 – ועד 1.1.09.

במסגרת הדיון אשר התקיים בפני בית המשפט קמא ביום 19.7.15, חזרה וטענה המבקשת כי חוב הארנונה הינו בגין שני נכסים כאשר תקופת החוב המיוחסת הינה מיום 1.1.08- 1.1.09.

המבקשת חזרה על עמדה זו לעניין תקופת החוב גם בתצהירי עדות ראשית שהגישה.