רע"א 37466-11-14 לנצמן נ' מדינת ישראל - משרד החינוך

1.בפניי בקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי מר אלכסנדר לנצמן (להלן: "המבקש") על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת קלמפנר-נבון) במסגרת ת"א 3391-12-12, בעקבות דיון שקיים בית משפט ביום 29/10/14 בהיעדר המבקש, במסגרתו חויב המבקש, בין היתר, בתשלום הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ בגין אי התייצבותו.

2.המבקש טוען, כי שגה בית משפט קמא, כאשר קיים דיון ביום 29/10/14, אליו לא זומן המבקש, ומשהחליט לחייבו בתשלום סך של 1,000 ₪ עקב אי התייצבותו, שכן בית משפט קמא לא הודיע לו על קיום הדיון, כנדרש מכוח תקנה 142 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

לטענת המבקש, משבוטלה החלטת בית משפט קמא, אשר דחתה את בקשתו לתיקון כתב התביעה, בעקבות בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו, על ידי כב' השופטת קראי-גירון ביום 23/06/14, בוטל גם מועד ישיבת ההוכחות שנקבע על ידי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 13/04/14 ועל כן, לא התייצב לדיון.

המבקש טוען, כי אף מסר דברים אלה לנציגת מדינת ישראל (להלן: "המשיבה"), אשר התקשרה אליו ביום 29/10/14 ושאלה מדוע לא התייצב לדיון.

3.המשיבה טוענת, כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות על הסף וכן לגופו של עניין.

לטענת המשיבה, צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: "צו בתי המשפט"), אינו מאפשר הגשת בקשת רשות ביניים בדבר הוצאות.

בנוסף, טוענת המשיבה, כי אף אלמלא צו בתי המשפט, לא היה מקום לתת רשות ערעור ולכל היותר, במסגרת ערעור על פסק הדין יוכל המבקש להגיש ערעור על החלטה זו.

עוד טענה המשיבה, כי הדרך הנכונה לביטול ההחלטה הינה באמצעות הגשת בקשה לביטול ההחלטה, על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולחילופין, יש מקום לדחות את בקשת רשות הערעור לגופה, שכן לעמדת המשיבה, לא נפל בהחלטה פגם.

לעמדת המשיבה, אין לקבל את טענת המבקש, כי לאור החלטת בית המשפט המחוזי בבר"ע 8284-05-14 מיום 23/06/14, רשאי היה המבקש לסבור, כי ההחלטה בדבר מועד הדיון בוטלה, שכן בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש נגעה לבקשה להגיש כתב תביעה מתוקן.