עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' איזנקוט

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת הבכירה ר. נדאף) אשר ניתנה ביום 19.9.17 במסגרת ת"א 13281-04-09.

בהחלטתה דחתה כב' השופטת קמא את בקשת המבקשת להורות למומחה מטעם בית המשפט לערוך ביקור נוסף בבית מושא המחלוקת, כאשר הוא מצויד בחוות דעת אשר הוגשה על ידי המשיבה בהליך אחר, זאת על מנת למדוד ולחוות דעתו בדבר מלוא שטח הדירה, אשר לטענת המבקשת, עולה על זה שנבדק על ידי המומחה. לטענת המבקשת, מאחר שנמנעה מן המומחה הגישה לחלק נוסף בדירה, ניתנה חוות הדעת בתיק רק ביחס לחלק מן הדירה, להבדיל מחוות הדעת אשר הגישה המשיבה בהליך האחר אשר בו היה לה אינטרס להציג את מלוא שטח הדירה. בנוסף, עתרה המבקשת לצירוף כתב תביעה אשר הגישה המשיבה בהליך אחר ואליו צורפה חוות דעת מטעם המשיבה, כראיה בתיק קמא וגם בקשה זו נדחתה.

רקע

המבקשת, בעלת נכס בעיר צפת, הנמצא על גוש 13062 חלקה 33 יחידה 10 בעיר צפת (להלן: "הנכס" או "הדירה"), הגישה תביעה לפינוי המשיבה מן הנכס וכן לתשלום דמי שימוש בעבור התקופה שבה התגוררה בנכס. המבקשת טענה כי בשנת 2000 פלשה המשיבה לנכס ולכתב התביעה צירפה חוות דעת מומחה הנוגעת לדמי השימוש הראויים, אשר הועמדו בחוות הדעת על סך חודשי של 1700 ₪.

המשיבה טענה להגנתה כי רכשה את הנכס בשנת 1999 ממר יגאל מאורי ז"ל, אשר החזיק בו כדייר מוגן עד אשר הלך לבית עולמו בשנת 2001.

בית המשפט קמא הכריע ביום 28.4.15 בתובענה. הוא קבע כי לא עלה בידי המשיבה להוכיח כי רכשה זכויות דיירות מוגנת כדין וקיבל את טענת המבקשת כי המשיבה פלשה לנכס ומשך שנים עשתה בו שימוש שלא כדין. נפסק, לכן, כי על המשיבה לפנות את הנכס בתוך 60 יום, ולשלם דמי שימוש ראויים בסך של 1,300 ₪ לחודש, סכום אשר נקבע על ידי בית המשפט קמא, על דרך המיצוע, בין חוות הדעת מטעם המבקשת אשר עמדה כאמור על סך 1,700 ₪ לחודש, לבין חוות דעת מטעם המשיבה אשר הועמדה על סך של 900 ₪ לחודש. בית המשפט קמא דחה את טענות המשיבה בדבר השקעותיה בדירה, הן משום שלא נטענו בכתב הגנתה, והן משום שההשקעה לא הוכחה כדבעי.

המשיבה ערערה על פסק הדין במסגרת ע"א 42559-06-15 וביום 20.12.15 נדחה ערעורה ביחס להכרעה לפנותה מן הנכס ואילו באשר לדמי השימוש, קבע בית המשפט המחוזי כי קביעת דמי השימוש לפי "הממוצע", בטעות יסודהּ ועל כן, הושב התיק לערכאה קמא על מנת שיישמעו ראיות ויוכרע גובה דמי השימוש.

למען שלמות התמונה, יצויין כי בקשת רשות ערעור אשר הוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרת תיק רע"א 2958/16, נדחתה ביום 17.5.16.

על מנת להכריע בסוגיה דנן מינה בית המשפט קמא שמאי מומחה מטעמו- מר ענאן סלאמה. ביום 8.12.16 פנה המומחה בשאלה לבית המשפט, באשר למועד הקובע לאומדן דמי השימוש, האם משנת 2008 או במועד עריכת הביקור מטעם השמאי בשנת 2016, תוך שציין כי מצב הנכס שונה מהותית. בית המשפט ביקש לקבל את עמדות הצדדים, המבקשת טענה כי יש לקבוע את דמי השימוש ליום עריכת ביקור השמאי בשנת 2016 ואילו המשיבה טענה כי יש להעריך את דמי השימוש נכון לשנת 2008, מועד עריכת חוות הדעת אשר הוגשה מטעם המבקשת בראשית ההליך.

ביום 15.1.17 קבע בית המשפט קמא, כי יש להעריך את שווי דמי השימוש נכון למועד עריכת חוות הדעת, קרי שנת 2016. בהתאם לכך ביום 18.1.17 הגיש המומחה חוות דעתו ובה הוערכו דמי השימוש הראויים בסך של 2,200 ₪ לחודש. ביום 17.5.17 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקר המומחה על חוות דעתו.