רע"א 36947-12-15 פן-דור תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות לערער.

1. הבקשה מופנית נגד החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רובין, סגן נשיא, 15.11.15), בה נדחתה בקשת החברה המבקשת לעיין במסמכים. ההחלטה ניתנה במסגרת תובענה שהגישה המבקשת (30.4.13) אשר במרכזה מחלוקת בין המבקשת ובין המשיבה לעניין שיעור המכס שהוטל על פרופילים שיובאו על ידי המבקשת ושימשו אותה לטענתה בייצור מזוזות ומשקופים לדלתות פנים בישראל.

2. ספציפית, מופנית בקשת הרשות לערער ביחס לשתי קביעות בהחלטת בית משפט השלום. האחת, בה נדחתה בקשת המבקשת לעיין בחוות דעת של עו"ד מנחם הסה (להלן – עו"ד הסה), עוזר ראשי ליועץ המשפטי ברשות המסים (15.5.12). חוות הדעת האמורה נזכרת במכתב של רשות המסים (בית המכס אשדוד), החתום על ידי מר יעקוב ציבוטרו, מהנדס ומעריך ראשי, מיום 19.6.12. במכתב צוין, כי "לאחר המתנה ממושכת התקבלה במשרדנו חוות דעתו" של עו"ד הסה. נאמר עוד, כי גובה מכס אשדוד החליט לאמץ את המלצתו של עו"ד הסה לסיווג הטובין בפרט 39252000. בית משפט קמא דחה את הבקשה בנושא זה בנימוק של חיסיון עורך דין לקוח, ומן הטעם שמדובר במסמך שנערך לצורך ההליך המשפטי.

3. הקביעה השנייה כלפיה מופנית בקשת הרשות לערער היא דחיית בקשתה של המבקשת לעיין במסמכים הנוגעים לדיוני ועדת חוק מסים עקיפים בעניינה (פרוטוקול הדיון; החלטת הוועדה; חומר רקע/תקציר התיק שהוכן לקראת הדיון בוועדה, וכל מידע אחר שעמד בפני חברי הוועדה). החלטה זו נומקה על ידי בית משפט קמא בכך, שמדובר בתרשומות פנימיות שנערכו לצורך המשפט. בית המשפט ציין בהקשר זה, כי כאשר התכנסה הוועדה, עמדה על הפרק אפשרות ממשית שהמבקשת תגיש תביעה להחזר המס ולביטול דרישת הגירעון.

4. על פי החלטתי, הועברו המסמכים שבמחלוקת לעיוני, ועיינתי בהם. על רקע זה, אדון תחילה בנושא חוות דעתו של עו"ד הסה. אחרי כן, אדון במסמכים הנוגעים לדיוני ועדת חוק מיסים עקיפים.

5. חוות הדעת. במישור העקרוני, יש ממש בטענת המבקשת, כי על פי פסיקת בית המשפט העליון "נקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים היא גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת" (בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' עוז (14.5.08), בפסקה 9 לפסק הדין). צודקת המבקשת גם בטענתה, כי בפרשה אחרת פסק בית המשפט העליון, בהחלטה שנגעה להליכי גילוי מוקדם, כי "גם בהחלת החסיונות, בין הסטטוטוריים בין ההילכתיים, נקודת המוצא היא כי יש לתת בכורה לערך גילוי האמת, ולהחיל את החיסיון בבחינת חריג, שתחום התפרשותו מצומצם ככל האפשר" (דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי (27.6.06), בפסקה 11).

6. עקרונית, גם לטענת המשיבה לקיומו של חיסיון עורך דין לקוח עת היא מקבלת חוות דעת משפטית של מי מיועציה המשפטיים, יש בסיס (ראו פסק דינה של כב' השופטת שטרסברג – כהן ברע"א 4999/95 Alberici International שותפות רשומה זרה הרשומה בישראל נ' מדינת ישראל פ"ד נ(1) 39 (1996), בעמוד 45). הצדקתו העיקרית של חיסיון כאמור היא ביכולת לקיים הליכי קבלת החלטות תקינים וחופשיים.

7. ברם, במקרה הנוכחי מדובר בחוות דעת, אשר אומצה, כמתואר לעיל, כהנמקה העניינית היחידה להחלטה מנהלית שניתנה בעניינה של המבקשת. בנסיבות אלה הפכה חוות הדעת, על דרך האימוץ, לחלק שלוב ובלתי נפרד מן ההחלטה המנהלית. כמיסתה מן המבקשת פירושה הוא שההחלטה מיום 19.6.02 נעדרת הנמקה כלשהי. תוצאה זו של המשיבה אינה מתיישבת עם העקרונות העומדים ביסוד הליך גילוי המסמכים. היא אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות יסוד של שקיפות, הגינות ותקינות מנהלית. היא אינה מאפשרת למבקשת להתמודד באופן ענייני ומושכל עם החלטה שניתנה בעניינה. ברוח זו פסק בית המשפט העליון (בג"ץ 497/81 רובינוביץ' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה – מחוז המרכז פ"ד לו(2) 210 (1982), בפסקה 6), כי "אמנם אין חובה לגלות לאזרח את חוות-דעתו של היועץ המשפטי, שנועדה לרשות מקומית, אך שונה המצב, כאשר מודיעים לאזרח שעל סמך חוות-דעת זו הגיעה הרשות למסקנה, שעליה הוא מתלונן. במקרה כזה אפשר, כמובן, לפרט את הנימוקים עצמם, הכלולים באותה חוות-דעת, ללא ציון, שהם מהווים חלק מייעוץ משפטי, אך יש ויש לנמק, על שום מה נדחית טענתו או התנגדותו של האזרח". לא למותר להוסיף, כי גם מעיון בחוות הדעת עולה, כי תוכנה רלוונטי במישרין למחלוקות הענייניות בין הצדדים, הנוגעות לסיווג הטובין נשוא ההתדיינות.

8. לא נעלם מעיניי, כי לטענת המשיבה ההחלטה בעניינה של המבקשת ניתנה עוד ביום 11.5.10 (להלן – ההחלטה הראשונה). ברם, מן ההחלטה מיום 19.6.12 עולה תמיכה בטענת המבקשת, כי ההחלטה הראשונה לא הייתה בבחינת המילה האחרונה בעניין. עולה, כי הצדדים המשיכו להתדיין, בהמשך לפנייה של המבקשת אל המשיבה לקיים "בירור משפטי" של טענותיה (מכתב ב"כ המבקשת, 19.7.10, נספח ב' לתשובתה לתגובת המשיבה בבקשת הרשות לערער). עולה גם, כי המשיבה המתינה בהקשר זה לחוות דעתו של עו"ד הסה (ראו בהקשר זה בפסקאות 19, 48 לכתב התביעה בבית משפט השלום; ראו גם נספחים ב', ג', לתשובת המבקשת לתגובת המשיבה בבקשת הרשות לערער). גם מתשובת המשיבה לבקשת הרשות לערער עולה כי לאחר 11.5.10 ניהלו הצדדים "הליכי הידברות", וזאת חרף האמור במכתב המכס למבקשת (נספח ו' לתשובת המשיבה, 5.8.10), לפיו ההתדיינות בעניינה של המבקשת הסתיימה. ממכלול החומר שבפניי ניתן להבין גם, כי הליכי הגבייה בעניינה של המבקשת הוקפאו עד לקבלת החלטה בפנייתה של המבקשת. בנסיבות אלה, ומשלא ניתנו בהחלטה מיום 19.6.12 נימוקים כלשהם, לבד מהפנייה לקונית לחוות הדעת, לא יכולה המשיבה להישמע בטענה של חיסיון עורך דין לקוח ביחס לחוות הדעת.