רע"א 3642/15 ש' א' שירותי חשמל בע"מ ואח' נ' ש' א' ואח'

השופט י' דנציגר:

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' קיסרי) בת"א 24893-12-10 מיום 4.5.2015, אשר במסגרתה קבע בית המשפט מועד לשמיעת סיכומי טענות בעל-פה וקבע כי "משך הדיון כשעה אחת".

1. בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעה כספית שהגישו המבקשים כנגד המשיבים על סך של כ-4.6 מיליון ש"ח. עניינה של התביעה – שהוגשה בחודש דצמבר 2010 – בסכסוך בין בני משפחה בדבר פעילותה של חברת ש' א' שירותי חשמל בע"מ שהינה המבקשת 1 בבקשה דנן (להלן: החברה). המבקשות 4-2 הן אשתו ובנותיו של מר ש' א' ז"ל (להלן: המנוח) והמשיב 1 הינו אחיינו של המנוח (להלן: המשיב). המבקשות טוענות בתביעתן כי המשיב ניצל בציניות את מחלתו הסופנית של המנוח, על מנת לרוקן את החברה מתוכן והעביר את כל פעילותה – על לקוחותיה, ספקיה, עובדיה וציודה – לחברה חדשה.

2. מהבקשה דנן עולה כי במסגרת התביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מומחים מטעם הצדדים, וכי בית המשפט אף מינה מומחה מטעמו להערכת שווי החברה. בנוסף צוין בבקשה כי בתביעה התקיימו 15 דיונים, מתוכם 11 דיוני הוכחות במהלכם נחקרו 12 עדים, וכי פרוטוקול הדיונים משתרע על פני 256 עמודים. בשלב מסוים התנהל גם הליך גישור, אך זה לא צלח בסופו של דבר.

3. ביום 4.5.2015, בעקבות הודעת הצדדים כי הליך הגישור שהתנהל ביניהם לא צלח, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, בה נקבע מועד לסיכומי טענות בעל-פה ביום 20.7.2015 בשעה 14:00, ובה צוין כי "משך הדיון כשעה אחת". בנוסף קבע בית המשפט כי החלטה נפרדת תינתן לעניין הגשת עיקרי טיעון בכתב לקראת הדיון. ואכן, ביום 5.5.2015 ניתנה החלטה משלימה בדבר הגשת עיקרי טיעון בכתב בהיקף של עד חמישה עמודים לכל צד. בעקבות שתי ההחלטות הגישו המבקשות בקשה לשינוי ההחלטות ולקבוע כי הסיכומים יוגשו בכתב בהיקף שלא יעלה על 80 עמודים לכל צד. בבקשתן טענו המבקשות כי משמעות קציבת הדיון לשעה אחת הינה שלכל צד מוקצבות 20 דקות לסיכומים. נטען כי בתיק הקונקרטי שבנדון אין שום דרך לסכם את השאלות העובדתיות והמשפטיות ב-20 דקות של טיעון בעל-פה או ב-5 עמודי סיכומים בכתב. נטען כי הקצבת 20 דקות מונעת בנסיבות העניין מהמבקשות את יומן בבית המשפט ואינה מאפשרת להן לסכם את טענותיהם כראוי ופוגעת באופן מהותי בזכויותיהן הדיוניות. לחלופין ביקשו המבקשות, ככל שבית המשפט ידחה את בקשתן להגשת סיכומים בכתב בהיקף שלא יעלה על 80 עמודים לכל צד, שיתאפשר להן להגיש סיכומים בכתב בהיקף שלא יעלה על 20 עמודים לכל צד בנוסף לסיכומים בעל-פה במשך 4 שעות לכל צד לכל הפחות. ביום 7.5.2015 דחה בית המשפט את בקשת המבקשות וקבע כי לא מצא עילה לשנות מהחלטותיו הקודמות.

4. מכאן בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה טוענות המבקשות כי המקרה דנן מצדיק התערבות של בית משפט זה וקביעה לפיה הסיכומים יישמעו בעל-פה במשך 4 שעות לכל הפחות לכל צד או יוגשו בכתב בהיקף שלא יפחת מ-80 עמודים. נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי הינה החלטה שגויה שגובלת באבסורד, אשר במסגרתה בית המשפט המיר את היעילות בבהילות. נטען כי החלטה זו צפויה לגרום בנסיבות העניין לעיוות דין ולקפח את זכותן של המבקשות לקבל את יומן בבית המשפט. נטען כי שלב הסיכומים הינו שיאו של ההליך האזרחי האדברסרי, וכי עיוות הדין שצפוי להיגרם למבקשות הינו מובהק וגלוי לעין בשים לב להלכה שנפסקה בבית משפט זה לפיה כל טענה שלא העלה בעל דין בסיכומיו – אם בשל טעות ואם במכוון – תיחשב כטענה שנזנחה ובית המשפט לא ידון בה [ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פ"ד מט(2) 102, 107 (1995) (להלן: עניין רוט)]. בנוסף טוענות המבקשות כי החלטות מסוג זה צריכות להתקבל תוך הפעלת שיקול דעת בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו ולא באופן שרירותי, כאשר לטענתן מעיון בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי בתיקים אחרים עולה כי משך הזמן שנקבע בהם לסיכומי הצדדים בעל-פה הועמד על שעה גם כן. עוד נטען כי ההחלטה אינה נמנית על סוג ההחלטות המנויות בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט או הצו). לחלופין נטען כי גם אם ייטען שהצו חל על ההחלטה דנן הרי שיש מקום בכל זאת ליתן רשות לערער כיוון שמדובר בהחלטה שמשפיעה באופן מהותי על הדיון ועל תוצאת ההליך. יצוין כי לצד בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוען של החלטות בית המשפט המחוזי.

5. דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים. שני נימוקים עומדים ביסוד החלטתנו.

ראשית, יש יסוד לסבור כי החלטת בית המשפט המחוזי משתייכת לכאורה לסוג ההחלטות שלגביהן נקבע בצו בתי המשפט שלא תינתן עליהן רשות ערעור. אין ספק שסעיף 1(3) לצו בתי המשפט, שעוסק ב"החלטה בנוגע להיקף כתבי טענות", חל על החלק בהחלטת בית המשפט המחוזי במקרה דנן שהגביל את היקף הסיכומים בכתב שרשאים הצדדים להגיש ל-5 עמודים לכל צד. על פי אותו רציונאל סבורני כי ראוי לקרוא את סעיף 1(3) לצו כך שיחול גם על ההחלטה בנוגע למשך שמיעת הטיעונים בעל-פה, שכן זו וגם זו מהוות החלטות המגבילות את טיעוני הצדדים – אם במספר העמודים המרבי בכתב ואם במשך הטיעון המרבי בעל-פה. די לכאורה בנימוק זה כדי לדחות את הבקשה על הסף. 

            שנית, אף אם נניח לצורך הדיון כי סעיף 1(3) לצו בתי המשפט אינו חל במישרין על המקרה דנן, הרי שדין הבקשה להידחות כיוון שהיא מכוונת כנגד החלטה שמצויה בלב ליבו של שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ושאינה עומדת בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין. כידוע, החלטות שעוסקות באופן ניהול ההליך המשפטי נתונות במובהק לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ובית משפט זה ממעט להתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה שהתקבלה עומדת בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים [ראו למשל: רע"א 3149/14 זר.פור.יו (2000) בע"מ נ' פופ (1.6.2014); רע"א 3873/14 קורקין נ' קורקין (31.7.2014); רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' צוקר (1.1.2015); רע"א 1869/15 שמש נ' פארם אפ שיווק (1966) בע"מ (14.4.2015)]. זאת ועוד, על החלטות מסוג זה נאמר לא אחת כי גם אם סבור בית משפט זה כי ניתן או ראוי היה להחליט אחרת במקרה הקונקרטי, הרי שעדיין לא די בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור והתערבות בהחלטה, כל עוד זו אינה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין [ראו למשל: ר"ע 457/83Ohio Medical Products Division of Air Reduction Company Inc. נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל,פ"ד לז(4) 309 (1983); רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (1990)].