רע"א 36191-02-15 חמד עבדאלגני(המנוח) ואח' נ' עבדאלגני(המנוח) ואח'

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת אריקה פריאל), מיום 14/01/15, בת"א 34712/05/12. במסגרת ההחלטה קבע בית משפט קמא כי תופסק תובענת המבקשים שעניינה בפירוק שיתוף מקרקעין המצויים באדמות כפר נחף והידועים כחלקה 40 בגוש 19135 (להלן: "החלקה"), והרשומה על שם המנוח חמד עבדאלגני (להלן: "המנוח") וזאת עד להגשת צו ירושה על ידי המבקשים המצהיר על זהות יורשי המנוח.

2.מהחלטת בית משפט קמא עולה, כי המנוח הלך לעולמו ביום 23/11/66 והותיר אחריו צוואות אחדות שהאחרונה ביניהן מיום 30/09/66 (להלן: "הצוואה"). בצוואה ציווה המנוח את רכושו למבקשים ולמשיבים. בנוגע לחלקה הרשומה על שמו, ציווה אותה המנוח לכאורה למנוח אבראהים חמד עבדאלגני ז"ל שעיזבונו הוא המבקש 1, (להלן: "המנוח אברהים עבדאלגני").

3.יש לציין, כי להליך שבפני בית משפט קמא קדמו שני הליכים משפטיים הנוגעים לצוואה. הליך אחד התנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה (תל"א 9433/08), במסגרתו עתרו המבקשים 2 ו-3 בבקשה להורות על תיקון טעות סופר שנפלה בצוואה בקשר לחלקה. ההליך הנ"ל נידון בפני כב' השופטת שרון נתנאל אשר קבעה בפסק דינה מיום 15/02/09 כי בשל חוסר בהירות בהוראות הצוואה בקשר לחלקה עד כדי חוסר יכולת לדעת מה הייתה כוונתו של המנוח, הוראה זו בצוואה בטלה.

הליך נוסף התנהל בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בפני כב' השופט בן ציון ברגר במסגרתו נידונה בקשה לצו קיום צוואה קודמת של המנוח (1814-07-08), התנגדות לקיומה (1828-07-08), בקשה למתן צו ירושה (1810-07-08) ובקשה לקיום צוואת המבקשת 4 והתנגדות לקיומה (1029-07-08). ביום 28/07/09 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במסגרתו נקבע בנוגע לחלקה כי נוכח הוראות הביטול הקיימת בצוואה מיום 30/09/66 לגבי צוואות קודמות בזמן, אין מנוס מהקביעה כי חלקה 40 בגוש 19135 שנגרעה מצוואת המנוח בעקבות פסק הדין של כב' השופטת שרון נתנאל, הינה בגדר עיזבונו של המנוח שחל עליו חוק הירושה, היינו, כי יורשיו על פי דין של המנוח הם יורשי החלקה.

4.חרף ההחלטות שניתנו על ידי שתי ערכאות ביחס לגריעת החלקה מצוואת המנוח, הגישו המבקשים תביעה במסגרתה ביקשו להורות על פירוק שיתוף החלקה כאשר לטענתם אין בביטול הוראות הצוואה בקשר לחלקה, כדי לגרוע מזכויות הצדדים בחלקה ובהתאם כי הבעלות בחלקה היא של הזוכים על פי הצוואה ולא נתונה ליורשיו של המנוח בדין. לפיכך, נטען על ידי המבקשים שיש להורות על פירוק השיתוף בחלקה בין הזוכים על פי הצוואה.

5.בית משפט קמא קבע בהחלטתו נשוא בקשת רשות הערעור, כי משנקבע בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה כי עם ביטול סעיף 3 לצוואה הפכה החלקה לחלק מעיזבון המנוח שהזכויות בה נתונות לכלל היורשים על פי דין, הרי שיש לראות בחלקה כנכס שלא נכלל בצוואה ולפיכך, יש צורך בצו ירושה לגבי החלקה כשהיורשים של החלקה הם יורשי המנוח על פי דין.

לנוכח האמור, היות שאין חולק כי אין זהות בין הזוכים על פי הצוואה לבין היורשים על פי דין, קבע בית משפט קמא כי מן ההכרח שקודם להליך של פירוק שיתוף יינתן צו ירושה אשר יכריז מיהם יורשי המנוח הזכאים לחלקה, כאשר בד בבד ניתנת אפשרות ליורשים החפצים בכך להסתלק מן העיזבון לטובת כלל היורשים או מקצתם.

בנסיבות אלה, הורה בית משפט קמא על הפסקת התובענה כך שניתן יהא לחדשה עם מתן צו הירושה בכל הנוגע לחלקה שבמחלוקת.

6.המבקשים טוענים, כי החלטת בית משפט קמא מקפחת אותם באופן חריג וחורגת מצו קיום צוואת המנוח ומנוגדת לרצונו. נטען, כי טעה בית משפט קמא בהחלטתו להפסיק את התובענה עד לקבלת צו ירושה בעניינה של החלקה, שעה שההחלטה עומדת בניגוד מוחלט לרצון המנוח אשר ציווה כי הזכאים לעיזבונו וכל נכסיו ורכושו יהיו רק יורשיו המאוזכרים בצוואתו, היינו המבקשים והמשיבים, ואין שום צורך בצו ירושה.