רע"א 35988-04-16 מזרחי נ' פורת ואח'

1.בקשת רשות ערעור על מספר החלטות של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט נ. שטרנליכט).

2.בקצרה יפורט כי המבקש הגיש לבימ"ש קמא ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ ותביעה עפ"י חוק איסור לשון הרע, כאשר שני סעדים אלו נתבעו בתובענה אחת. בימ"ש קמא הורה על הפקדת עירבון בתיק. המבקש הגיש בקשה לפטור אותו מהפקדת ערבון ובקשתו נדחתה, הוא הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה אך גם בקשתו זו נדחתה. המבקש הגיש בקשה להארכת המועד להפקדת העירבון אך בקשתו נדחתה, תוך שנקבע כי המבקש לא הפקיד את העירבון במועד ולפיכך הערעור נדחה (ר' פסה"ד מיום 27.03.16). על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

המבקש הגיש לבימ"ש קמא בקשה לביטול פסק דין, אך בקשתו נדחתה (ר' החלטה מיום 05.04.16). המבקש אף הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה וכן בקשה נוספת להבהרה, אך שתי בקשותיו נדחו, תוך שנקבע כי ביהמ"ש איננו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו (ר' החלטות מיום 17.04.16 ו-18.04.16). גם על החלטות אלו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.לטענת המבקש שגה בימ"ש קמא עת דחה את הערעור ואת בקשותיו. לטענתו, בתמצית, היה מקום לפטור אותו מהפקדת ערבון; לא נבחנה טענתו בדבר קיזוז הכספים המצויים בידי הנהלת בתי המשפט, כספים השייכים לו; הועלו טענות חדשות בדבר שינוי נסיבות המצדיקות שינוי בהחלטת בימ"ש קמא; הנהלת בתי המשפט החזיקה בכספי המבקש למעלה משנתיים; לא בוצעו המצאות כדין של החלטות ביהמ"ש; אין המדובר בבקשה "סבוכה ובלתי מובנת"; המבקש שילם חוב פסוק של בימ"ש קמא למרות עיקולי קצבתו שהוטלו בניגוד לדין; התקיימו נסיבות להארכת המועד להפקדת העירבון; ניתן היה לחייבו בהטלת ערובה ולא ערבון.

4.דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת הצד שכנגד.

מדובר בערעור בגלגול שלישי, וכידוע רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם עולה מן הבקשה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/80 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור פ"ד לו (3) 123; בע"מ 612/16 פלונית נ פלוני, מיום 30.03.16), מה שאין כן בעניינינו: הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית ולא מצאתי כי נגרם עיוות דין למי מהצדדים. מדובר בפעולות שהיה בידי המבקש לקיימן. המחדלים והאיחורים נבעו מהתנהלות המבקש בלבד, ואין לו להלין אלא על עצמו. מטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך יוער כי המדובר בהחלטת דיונית וכידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיונית. לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות אלו, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים בהן ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין (ר' רע"א 3222/15 אליהו שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, מיום 20.07.15).

בענייננו, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בימ"ש קמא ומקרה זה איננו מסוג המקרים החריגים המצדיקים התערבות כאמור. ודוק, אין המדובר רק באיחור של המבקש בהפקדת העירבון, אלא בהגשת כתבי טענות באופן בלתי מסודר, לא מובן, ושלא עפ"י התקנות. דוגמה נוספת להתנהלותו של המבקש ניתן לראות בתשובתו להצעת ביהמ"ש, בעוד שהתבקש להשיב להצעה בחיוב או שלילה ללא נימוקים, הוגשה על ידו בקשה מסורבלת ומסבכת כפי שנהג בבימ"ש קמא.

כך גם בימ"ש קמא איננו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו הוא, וככל שלמבקש ישנה השגה לגבי החלטות שניתנו, היה עליו לפנות מלכתחילה לערכאת הערעור בהליך המתאים.

עוד אוסיף כי המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור בגין ההחלטה הראשונה שדחתה את בקשתו לפטור מערבון (החלטה מיום 02.02.16), וכן לא הוגשה בקשת רשות ערעור בגין ההחלטה שדחתה את בקשתו לעיון חוזר (החלטה מיום 03.03.16). נפסק, כי אין בהגשת בקשות חוזרות ונשנות בפני הערכאה הדיונית כדי להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור עליהן (ר' בש"א 1438/08 ניצולת הקרטל בע"מ נ' מדינת ישראל, 20.02.08; רע"א 10422/07 פלקסר נ' ברנדס, 05.02.08), וככל שהמבקש סבר כי היה מקום לבטל את ההחלטות שניתנו בדבר הפקדת העירבון ולהידרש לטענתו בדבר קיזוז הכספים, היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות אלו במועד.