רע"א 35569-11-15 הרצל נ' רובינסקי לסרי

על החלטת בית משפט השלום בצפת (כב' השופט ד' קירס) בת.א. 42633-03-10

המבקש נתבע בבית משפט השלום על ידי המשיבה. תביעת המשיבה נתקבלה, והמבקש חויב לשלם לה סך 137,000 ₪ (ושכר טרחת עורכי דין והוצאות). המבקש ביקש לעכב את ביצועו של פסק הדין, ובית המשפט קמא ציווה, כי העיכוב יותנה בהפקדת מלוא הסכום הפסוק בקופת בית המשפט. מכאן בקשת הרשות לערער, ובה טוען המבקש לסיכויים טובים של ערעורו להתקבל, מחד, ולקושי להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה בערעורו, מאידך.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, ובכלל החומר שבתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי טעם ראוי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. טעמיו של כב' השופט קמא מקובלים עליי, ואין לי כי אם להפנות אליהם. על כן אדחה את הבקשה, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בקצירת האומר אציין, כי דרך כלל אין מעכבים פסק דין ובו חיוב כספי, להוציא מקרים יוצאים מגדר הרגיל, בהם עולה בידי המבקש לשכנע, כי ביצוע פסק הדין יקשה עליו מאוד להשיב את כספו, אם יזכה בערעור. המקרה שלפנינו איננו נמנה על מקרים יוצאי דופן אלה. כמו השופט קמא אף אני לא השתכנעתי, כי מצבם הכלכלי של המבקש, מחד, ושל המשיבה, מאידך, מוליך למסקנה בדבר קיומו של קושי זה. ואשר לסיכויי הערעור, בלא שאקבע מסמרות אומר, כי המבקש עומד בפני קושי משמעותי בשכנוע ערכאת הערעור בדבר צדקת ערעורו, ולו משום הממצאים שבעובדה שיצאו מלפני בית המשפט קמא, שהנטיה להתערב בהם אינה רבה.

הלכה למעשה, משום הטעמים הללו דין הבקשה לעיכוב ביצוע היה להידחות, כך סבר גם השופט קמא הנכבד, ורק משום הסכמתה של המשיבה ציווה השופט קמא על הפקדת הסכום הפסוק כתנאי לעיכוב, ובכך הוא בא לקראת המבקש.

משום כל הטעמים הללו הנני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ו, 19 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.