רע"א 35409-06-16

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום באשקלון בתיק 39459-06-15, שניתנה על ידי כב' השופט עידו כפכפי ביום 19.5.16, אשר קיבל את בקשת הרשות להתגונן שהגישו המבקשים תוך שהוא מתנה את הרשות בהפקדת סכום של 70,000 ש"ח.

המשיבה, ת.ב. קלין מכבסות (1999) בע"מ (להלן - "המשיבה"), העניקה במשך כ - 15 שנה שירותי כביסה לאולם אירועים בבעלותו של המבקש 1, שמואל לוגסי (להלן - "המבקש"). המבקש ניהל את אולם האירועים באמצעות חברת אולמי לוגסי 2006 בע"מ (להלן - "החברה") וחברות נוספות שבבעלותו.

החל משנת 2011, שקים רבים שנמסרו למשיבה על ידי המבקש או חברות מטעמו לא כובדו על ידי הבנק. על מנת לפתור בעיה זו נחתמו בין המשיבה למבקש, או החברה, סדרת הסכמים. בהסכם מיום 26.6.12 הוסדר אופן תשלום חובו של המבקש למשיבה, נקבע פיצוי מוסכם בגובה של 10,000 ש"ח בגין כל שיק שלא יכובד, ונקבע כי המבקש יערוב אישית להתחייבויות העתידיות של הפעילות שתהא באולמי לוגסי (נספח ב' לכתב התביעה המקורי). לאחר שהבנק לא כיבד שיקים שנמסרו למשיבה, הוסכם ביום 30.10.13 - כך לטענת המשיבה - כי סכום החוב ישולם בהתאם להסדרים שנקבעו וכי אי תשלום החוב יזכה את המשיבה בפיצוי מוסכם בסך 50,000 ש"ח (נספח ד' לכתב התביעה המקורי).

ביום 22.6.15 הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש ומספר חברות שבשליטתו, לאחר שלטענתה, הפיצויים המוסכמים לא שולמו על אף שהבנק לא כיבד שיקים שונים שניתנו לה על ידי המבקש. ביום 8.9.15 נחתם הסכם נוסף בין הצדדים, בו נקבע, כי התביעה תדחה, החוב למשיבה ישולם, ינתן פיצוי מוסכם בסך 50,000 ש"ח בגין הפרה עתידית של ההסכם, וכל ההסכמים הקודמים בין הצדדים יבוטלו. גם הסכם זה לא יושם, והצדדים שבו לנהל את ההליכים המשפטיים ביניהם. ביום 22.2.16 הגישה המשיבה כתב תביעה מתוקן, על סך 430,532 ש"ח. המבקש והחברה (להלן - "המבקשים") הגישו בקשה למחיקת כותרת ולחילופין, בקשת רשות להתגונן. ביום 4.4.16 נדחתה הבקשה למחיקת כותרת.

בהחלטתו מיום 19.5.16, קבע בית המשפט, כי לכאורה, המבקש הפר את ההסכם מיום 8.9.15 ויש לחייבו בפיצוי המוסכם הקבוע בסך 50,000 ש"ח. עוד נקבע, כי טענות המבקש לפיהן המשיבה הפרה אף היא את ההסכם והסכימה לפריסה אחרת של התשלומים מגלות טענת הגנה, אך בדוחק. באשר לפיצוי שנתבע בהסתמך על ההסכם מיום 26.6.12, אזי נסיבות עריכת ההסכם מעידות לכאורה, כי הערבות עליה חתם המבקש אכן נועדה לפיצוי מוסכם בגין 10,000 ש"ח על כל שיק שלא יכובד והסברי המבקש לעניין זה הינם דחוקים; עם זאת, לא ניתן לשלול טענת הגנה זו. על כן, נקבע שמאחר והמבקשים הציגו הגנה דחוקה ביחס לחוב בסך 50,000 ש"ח, הורה בית המשפט על הפקדת סכום זה, וככל ולא יופקד הסכום תוך 30 יום, ינתן פס"ד חלקי נגדם לתשלום החוב. באשר ליתר הטענות, לא ניתן לשלול את הטענה כי החברה אינה אחראית ליתרת החוב; ביחס לטענות נגד המבקש, הוא רשאי להפקיד סך של 20,000 ש"ח נוספים כדי להתגונן נגדן.

נגד החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעור שבפני, בה נטען כי לא היה מקום להתנות את בקשת הרשות להתגונן בהפקדה של 70,000 ש"ח. לטענת המבקשים, טענותיהם פורטו כנדרש ולא ניתן לומר כי הן קרסו במהלך החקירה הנגדית, ודי בכך למתן רשות להתגונן.

המבקשים מודים, כי לאור קשיים תזרימיים היו שיקים שלא כובדו, אולם הם טוענים כי בסופו של יום הכספים שולמו והמחלוקת נוגעת רק לפיצוי המוסכם. לטעמם, דין הטענות הנוגעות להסכם מיום 26.6.12 להידחות מחמת חוסר יריבות, שכן החברה אינה צד להסכם זה ושמו של המבקש מופיע כצד בשל טעות, מה עוד שהוא אינו חתום עליו; כמו כן, ההסכם במקור לא כלל התחייבות לפיצוי מוסכם וסכום הפיצוי הוסף על ידי המשיבה ללא הסכמת המבקש.

המבקשים טוענים כי המשיבה הפרה את ההסכם מיום 8.9.15 שכן ההסכם הותנה בהחזרת מפות ומפיות שנלקחו לכביסה על ידי המשיבה ולא הוחזרו, המשיבה לא עמדה בתנאי זה; המשיבה אף לא הגישה בקשה לדחיית התביעה כפי שהוסכם. כמו כן, בהסכם נקבע כי הוא מבטל כל הסכם קודם והחובות המוזכרים בו הם החובות היחידים. המבקשים מוסיפים, כי היו סיכומים מאוחרים יותר לפיהם המפות יוחזרו בתמורה להחזרת השקים לידי המבקש ופריסה מוסכמת של החוב אך אלה לא כובדו.

המבקשים הוסיפו, כי יקשה עליהם להפקיד הסכום הנדרש, ובנסיבות כאלה קבעה הפסיקה, כי אין מקום להתנאת בקשת רשות להתגונן בתנאים על מנת לא למנוע את שמיעת הגנתו של הנתבע. בשולי הדברים, טענו המבקשים כי לא היה מקום לדחות את הבקשת למחיקת כותרת וזאת על אף שחלק מהתביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.