רע"א 3527-10-16 המוסד לביטוח לאומי נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ ח.צ. 52004254

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים בת"א 19313-07-11 מיום 4.9.16 (כב' השופטת י' ייטב) בעניין גילוי ועיון במסמכים. עניינו של ההליך בבית משפט קמא הוא תביעת שיבוב של המל"ל (המבקש) נגד מנורה חב' לביטוח בע"מ (המשיבה) בגין תגמולים אשר שילם וישלם המל"ל לאדם שנפגע בתאונת דרכים אשר הוכרה בסופו של דבר ולאחר הליכים משפטיים כתאונת עבודה, ואשר היה מבוטח על ידי המשיבה. תביעה זו הוגשה בהסתמך על הסכם בין המל"ל למשיבה בעניין שיבוב במקרים מסוג זה. בהחלטה הנתקפת הורה בית משפט קמא למל"ל לאפשר למשיבה עיון במסמכי ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין המל"ל לנפגע בנוגע לקביעת נכותו.

טענות המל"ל בתמצית הן שלא היה מקום להורות על העיון במסמכים ממספר טעמים: ראשית, בהתאם להלכה המשיבה אינה יכולה לבחון את נכונות החלטות הוועדות הרפואיות במסגרת תביעת שיבוב על פי ההסכם, ובכך שונה ההליך מתביעת שיבוב רגילה; שנית, לא היה מקום שבית משפט קמא ישוב וידון בסוגיה אשר נדונה כבר על ידי בית הדין לעבודה, אשר דחה בקשה שהגישה המשיבה לפי תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 לעיון בתיק שהתנהל לפניו; שלישית, המשיבה כלל לא נקטה בהליכים הנדרשים לשם גילוי המסמכים בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984; רביעית, לא היה מקום להורות על מסירת המידע נוכח ביטול הוס"ר שעליו חתם הנפגע; חמישית, נסיבות המקרה, לרבות עצם קיומם של הליכים משפטיים בקשר לנכות, מצביעות על כך שהמל"ל נהג בצורה תקינה בהחלטתו בעניין.

המשיבה מנגד טוענת שיש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף או לחילופין לגופה מהטעמים הבאים: היות ההחלטה מסוג ההחלטות שעליהן לא ניתן לערער בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009; היקף ההתערבות המצומצם של ערכאת ערעור בהחלטות בעניין אופן ניהול הדיון; היות ההחלטה הנתקפת החלטת שניתנה המשך להחלטות קודמות שהורו על העיון במסמכים אלו; חוסר תום לב מצד המל"ל בכך שהציג תשתית עובדתית חסרה; היות המסמכים רלבנטיים להליך קמא, תוך הפניה לפסיקה שלטענתה מאפשרת בחינת סבירות החלטת המל"ל במסגרת הליך השיבוב.

לאחר שעיינתי במלוא החומר שלפני מסקנתי היא שדין בקשת רשות הערעור להידחות, נוכח אמת המידה המצמצמת להתערבות בהחלטות מסוגה של ההחלטה הנתקפת בבקשת רשות הערעור.

בניגוד לטענת המשיבה, אין מניעה להגיש בקשת רשות ערעור במקרה זה, מכיוון שסעיף 1(10) לצו בתי המשפט מחריג מתחולתו החלטות בעניין גילוי מסמך ספציפי ועיון במסמכים. עם זאת, הלכה היא ש"ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לסדרי הדין. כך בפרט בהחלטות שעניינן גילוי מסמכים, לגביהן נתונה לערכאה המבררת שיקול דעת רחב ... התערבות בהחלטות מעין אלה שמורה למקרים חריגים בהם ההחלטה אינה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן" (רע"א 5334/16 פ. תאיר חברה לעבודות עפר ומכונאות בע"מ נ' דרך עפר בע"מ, בפס' 6 (28.8.2016)). נסיבות אלה לא מתקיימות במקרה דנן.

מעבר לנדרש אוסיף שטענתו העיקרית של המל"ל נוגעת לאפשרות של המשיבה לתקוף במסגרת ההליך שמתנהל בבית משפט קמא את קביעות הוועדה הרפואית. נושא זה זכה להתייחסות נרחבת גם בתגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור. אלא שלא זה היה העניין שבו הכריע בית משפט קמא בהחלטה הנתקפת ומקומה של שאלה זו אינו בהליך דנן. כל שהכריע בו בית משפט קמא הוא בשאלת העיון במסמכי ההליכים המשפטיים בין המל"ל לנפגע, בשל האפשרות שהם רלבנטיים להליך שלפניו. הטענות בדבר הדין המהותי החל על ההליך ומשמעותם של המסמכים, שעל גילויים הורה בית משפט קמא, בהתאם לדין זה טרם הובררו והוכרעו על ידי בית משפט קמא, ומקומן להתברר במסגרת ההליך המתנהל לפניו. לכן לא מצאתי מקום לקבל את טענה זו של המל"ל, וזאת מבלי להביע עמדה במחלוקת בדבר הדין החל על ההליך לגופה.

כמו כן מצאתי לדחות את הטענה בדבר היעדר האפשרות לבקש את גילוי המסמכים במסגרת ההליך בבית משפט קמא בשל החלטת בית הדין לעבודה בבקשת העיון. כפי שקבע בית משפט קמא, הליכי גילוי המסמכים לפי תקנות סדר הדין האזרחי והליכי העיון בהתאם לתקנות העיון הם שני מסלולים נפרדים, אשר לכל אחד מהם מבחנים משלו והם אינם שוללים אחד את השני. משכך אין בדחיית בקשת העיון כדי לשלול את האפשרות של בית משפט קמא להורות על גילויים של מסמכי ההליכים המשפטיים בהתאם לסמכותו בעניין גילוי מסמכים.

גם את הטענה שהמשיבה לא נקטה בהליכים המתאימים בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי אין מקום לקבל. זאת הן נוכח התיעוד שצורף לתגובת המשיבה, המצביע על הליכים כאמור, והן נוכח זה שעיון בתיק בית משפט קמא מעלה שטענה זו כלל לא הועלתה על ידי המל"ל בערכאה דלמטה.