רע"א 34507-02-15 סואעד ואח' נ' מועצה אזורית משגב ואח'

1.בפניי בקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי מר סוהיל עלי ח'ליל מוחמד סואעד (להלן: "המבקש 1") ומר ח.ח.ל.ס.(חסוי) (להלן: "המבקש 2"), באמצעות אפוטרופוסו-המבקש 1, על החלטתו של בית המשפט השלום בעכו, כב' השופט ג'מיל נאסר, מיום 08/02/15 בת"א 13047-01-15, במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים ו/או מי מהם לבצע עבודות בנייה וכל דיספוזיציה בגוש 18848, חלקות 3, 4, 7 ו-8 מאדמות כמאנה (להלן: "המקרקעין"), וזאת במסגרת תביעה לפירוק שיתוף שהוגשה על ידי המבקשים.

כן עתרו המבקשים למתן סעד זמני דחוף לתקופת הערעור.

2.בית משפט בהחלטתו מיום 08/02/15 דחה, כאמור, את בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני ואף ביטל את הצו הארעי, שניתן במעמד צד אחד.

בית משפט קמא נימק את החלטתו במספר נימוקים.

ראשית, קבע בית משפט קמא, כי קיים ספק, אם יש בידי המבקש 1 זכות לפנות בשמו של המבקש 2, לפחות לעת הזו, שעה שהמבקש 1 נמנע ממתן פרטים אודות מחלוקת בעניין אפוטרופסותו על המבקש 2, הניטשת בבית הדין השרעי, וזאת בעקבות טענות שהועלו כנגד המבקש 1, שהינו מנצל לרעה את אפוטרופסותו ומועל בכספים, ואף מונה למבקש 2 עורך דין, שמייצגו בהליך בפני בית הדין השרעי. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי יש בהימנעות המבקש 1 מלגלות את פרטים אלה, כדי לפגוע באופן מהותי בחובת תום הלב, המחייבת צד הפונה לבית משפט בבקשה למתן סעד זמני בידיים נקיות.

עוד ציין בית משפט קמא, כי התברר במהלך ההליך, כי בעבר התנהלו שני הליכים משפטיים בין בעלי הזכויות במקרקעין בחלקות 3, 4 ו-8 וניתנו פסקי דין סופיים, שהפכו לחלוטים ואשר לפיהם פורקה השותפות על ידי בית משפט ונקבעה חלוקת השימוש במקרקעין. בית משפט קמא ציין, כי אף נתון זה, שאינו שנוי במחלוקת, לא גולה על ידי המבקש 1, שעה שעתר למתן הצו הזמני.

עוד ציין בית משפט קמא, כי טענת המבקש, לפיה פסקי דין אלה הינם פסקי דין היסטוריים, לאור תכנית איחוד וחלוקה חדשה, שנערכה בחלקות המקרקעין בעקבות בג"צ שהוגש על ידי תושבי הכפר, אינה מקובלת עליו, מה גם שב"כ המבקשים אישר בדיון, כי המבקשים אף לא הגישו התנגדות במסגרת הליכי האיחוד והחלוקה שנערכו.

בית משפט קמא ציין, כי באשר לחלקה 7, אין למבקש 1 זכות בה ועל כן, אין לו מעמד לעתור לסעד כלשהו וספק אם, כאמור, מוסמך המבקש 1 לטעון לסעדים בשם המבקש 2.

בשולי הדברים ציין בית משפט קמא, שהמבקש 1 אף לא צירף תשריט כלשהו, חרף העובדה, שהסעד על פי התביעה הינו פירוק שיתוף וחלוקה.