רע"א 3318/15 עמותת ז.פ נ' המשיבה: לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ

1. לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 14.4.2015 של בית המשפט המחוזי בירושלים בהפ"ב 54712-07-13, הפ"ב 48376-09-13 והפ"ב 8722-09-13 (השופט ב' צ' גרינברגר), בגדרו בוטל באופן חלקי פסק בוררות אשר ניתן ביום 8.4.2013 על ידי עו"ד אשר אקסלרד (להלן: הבורר).

העובדות

2. המבקשת (להלן: העמותה) זכתה בראשית שנות התשעים במכרז שפרסמה המדינה בנוגע לבנייה ואכלוס ביישובים לפיד ומתן. לצורך ביצוע עבודות הבנייה כרתה העמותה חוזה עם המשיבה (להלן: הקבלן). לאחר תחילת העבודות נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, בעקבותיהם הוסכם על הפסקת העבודות ביישוב מתן, וכן על דחיית המועד להשלמת העבודות ביישוב לפיד עד לחודש מאי 1996. לאחר שהעבודות ביישוב לפיד לא הושלמו במועד האמור, חתמו הצדדים על שני מסמכים שבגדרם נקבעו מנגנונים לבדיקת חשבונות העבר ולפיקוח על עבודות העתיד. כן נקבע כי ככל שתתעורר מחלוקת נוספת היא תועבר להכרעתו של בורר. ביום 8.12.1996 החליטה העמותה באופן חד צדדי על ביטול החוזה והפסקת העבודות ביישוב לפיד. על רקע זה ניטש ויכוח בין הצדדים, ולפיכך הוסכם כי הסכסוך יועבר להכרעת הבורר.

3. בהליך הבוררות שהתנהל לפני הבורר טען הקבלן כי מגיעים לו תשלומים שונים עבור עבודות הבנייה שביצע ביישוב לפיד, בסך כולל של 18,753,530 ש"ח. מנגד, העמותה טענה כי על הקבלן לפצותה בגין איחורים במסירת המגרשים ונזקים שונים שנגרמו לה מאופן ביצוע העבודות על ידיו, בסך כולל של 32,000,000 ש"ח. ביום 26.7.2000 ניתן פסק בוררות חלקי (להלן: פסק הבוררות החלקי), ובמסגרתו נקבע כי העמותה תשלם לקבלן סך של 8,262,218 ש"ח. סכום זה נגזר בין היתר מחישוב שנערך בחוות דעת מומחה. עוד נקבע, כי בהמשך הליך הבוררות תוכרענה מחלוקות נוספות, בין היתר לעניין זכות הקבלן לקבל ריבית פיגורים. בית המשפט המחוזי בירושלים אישר את פסק הבוררות החלקי ביום 15.10.2000.

4. ביום 17.10.2000, יומיים לאחר אישור פסק הבוררות החלקי, שלח בא כוח הקבלן מכתב לעמותה ובו דרש כי יועבר לו סכום החיוב שנפסק בצירוף הוצאות אגרה ושכר טרחה. במקביל נשלחו מכתבים לחברי העמותה בבקשה לקיום חלקם היחסי בחוב העמותה, וזאת בהתבסס על הסכמים עליהם חתמו החברים. לאחר שהקבלן לא התרצה מתגובות העמותה וחבריה למכתביו, נפתחו על ידו הליכי הוצל"פ, במסגרתם לא נגבו כספים מהעמותה. לצד זאת, הגיש הקבלן כתב תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים. התביעה התנהלה לפני השופט מ' דרורי למעלה מחמש שנים, ובה נדונו בין היתר שאלת חבותם של חברי העמותה. ביום 26.2.2006 ניתן פסק דין בתביעה ובו נקבע כי חוב העמותה חל גם על חבריה באופן שווה ויחסי. ערעור שהגישו העמותה וחבריה לבית משפט זה נדחה [ע"א 4395/06 עמותת ז.פ. נ' לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ (6.5.2009), השופטים א' פרוקצ'יה, א' גרוניס ו- ע' ארבל].

5. אף שניתן פסק הדין בערעור על ידי בית משפט זה, לא היה בכך כדי להוות סוף פסוק להליכים המשפטיים בין הצדדים, כאשר זמן קצר לאחר מכן נחלקו הצדדים פעם נוספת, הפעם בנוגע לסכומים אותם יש לנכות מפסק הבוררות החלקי. בהקשר זה,העמותה טענה כי יש בידיה "ראיות חדשות" המוכיחות כי היא שילמה לקבלן סכומים שונים, ולכן ביקשה שלא לשחרר כספים אשר הופקדו על ידיה בקופת בית המשפט לטובת הקבלן. יצוין כי העמותה העלתה את טענתה זו אף שהיא לא טענה טענת "פרעתי" במסגרת הליכי ההוצל"פ שנוהלו נגדה, ובנוסף זנחה טענות דומות במסגרת הסיכומים שהגישה בתביעה שהתנהלה לפני השופט מ' דרורי. חרף האמור, העלתה העמותה את הטענה האמורה בציינה כי בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 4395/06 הנ"ל הותר פתח לבחינתה. על רקע זה ניתנה בשנת 2009 החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי בירושלים, ובה נדחתה נחרצות טענת העמותה, תוך שהובעה מורת רוח מהתנהלותהבהיעדר ציות מצדה לפסקי הדין השונים שניתנו [בש"א (י-ם) 7616/09 חברת לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' עמותת ז.פ. (20.5.2009)]. 

6. ביני לביני חודש הליך הבוררות, כאשר גם במסגרת זו שבה והעלתה העמותה טענות שונות לפיהן קיימות בידיה "ראיות חדשות" לכך שהיא שילמה לקבלן סכומים שונים. בתום כארבע שנים בהן המשיכו ההליכים להתנהל לפני הבורר ניתן ביום 8.4.2013 פסק הבוררות הסופי. הבורר פרש את התשתית העובדתית המלאה, ודן גם בטענת ההתחשבנות הכספית שהעלתה העמותה. הבורר דחה תחילה את טענת הקבלן לפיה הוא נעדר סמכות לדון בטענה זו מהטעם שהחיובים בפסק הבוררות החלקי אושרו על ידי בית המשפט המחוזי ולכן הם הפכו חלוטים. זאת, תוך שציין כי למיטב פרשנותו פסק דינו של בית המשפט העליון מותיר פתח לבחינת הסוגיה על ידיו. לגופו של עניין קבע הבורר – על בסיס חוות דעת מומחה חדשה – כי יש לשנות מקביעותיו בפסק הבוררות החלקי. קביעה זו הובילה אותו למסקנה שבהתחשבנות הכוללת העמותה שילמה לקבלן סכום עודף בסך 628,543 ש"ח, ולכן הקבלן נדרש לשלם את הסכום האמור לעמותה. לצד זאת, הוכרעו בפסק הבוררות הסופי מחלוקות נוספות בקשר עם ההתחשבנות הכספית שבין הצדדים. כך, נקבע שהקבלן ישלם לעמותה תשלום נוסף בסך 1,728,000 בגין ליקויי בנייה, ומנגד העמותה תשלם לקבלן 552,437 ש"ח עבור שירותים נוספים. בקשות שהגישו הצדדים לתיקון פסק הבוררות נדחו על ידי הבורר.
   
   7. כלפי פסק הבוררות הסופי הגישו הצדדים בקשות לביטול ולאישור. הקבלן טען כי יש לבטל את הפסק בחלקו המתייחס לטענת ההתחשבנות הכספית שהעלתה העמותה, מאחר שהבורר חרג מסמכותו כשדן בטענה זו לאחר שבית המשפט המחוזי אישר את פסק הבוררות החלקי. לעומת זאת, העמותה ביקשה לאשר את פסק הבוררות הסופי. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הקבלן וקבע כי יש לבטל את פסק הבוררות באופן חלקי, בכל הנוגע לשאלת ההתחשבנות הכספית שבין הצדדים. נאמר, כי מעמדו המשפטי של פסק הבוררות החלקי הוא כשל "פסק דין חלקי" בהליך אזרחי, ולפיכך, לאחר  שהוא אושר על ידי בית המשפט המחוזי מעמדו הוא כשל פסק דין חלוט. בנתון לאמור, לבורר לא הייתה סמכות לשנותו או לפתחו מחדש בקביעות מהותיות. הוסבר, כי החיוב שנקבע בפסק הדין החלקי עומד על רגליו שלו, ומשהוא הפך חלוט, לא ניתן עוד לפתוח את הדיון מחדש ולקבוע הוראות חדשות לגביו, וזאת גם אם בדיעבד הבורר סבר כי נפלה בקביעתו טעות. לבסוף דחה בית המשפט גם את טענת העמותה, אשר התקבלה על ידי הבורר, לפיה יש לפרש את פסק הדין של בית משפט זה בע"א 4395/06, באופן שבו נותר לבורר פתח לדון מחדש בסוגיית ההתחשבנות הכספית, בציינו כי פרשנות זו אינה עולה כלל ועיקר מפסק הדין.