ז' נ' גנאים ואח'

רקע

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט דן קירס) מיום 15.10.16, אשר ניתנה בבקשה למינוי מומחים רפואיים במסגרת תביעת המבקשת לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.

    

2. בהחלטתו, נעתר בית המשפט לבקשה והורה על מינויים של ארבעה מומחים, אולם חייב את המבקשת לשאת בשכר טרחת המומחים בשלוש מחוות הדעת, במלואו, ואילו ביחס לרביעית, חייב את הצדדים לשאת בהוצאותיה בחלקים שווים.

    

   טענות הצדדים

    

3. המבקשת טוענת כי בית המשפט קמא יצא מנקודת הנחה, שאת שכר המומחה יש להטיל על הנפגע וזאת בניגוד להוראות החוק וכי הפרקטיקה מלמדת כי הוצאות חוות דעת המומחים מוטלות, כדבר שבשגרה, על המבטחת. המבקשת הפנתה לכך שמדובר בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וכי אין מחלוקת בדבר חבות המבטחת לאירוע. לטענת המבקשת, אין המדובר במקרה שבו יש מקום לחרוג ולהטיל עליה את מימון הוצאות חוות הדעת, ולו כמימון ביניים. היא טענה כי קיימות ראיות לכאורה לנכות בכל התחומים הרלוונטיים ואין די בכך שהיו אצל המבקשת תלונות או ממצאים קודמים לתאונה בתחומים הללו, כדי להוביל למסקנה כי היא זו שצריכה לשאת בהוצאות המומחים. המבקשת טענה כי היא אישה מבוגרת אשר חיה מקצבת נכות כללית ואין בידה לשלם את הסכומים הללו. אשר ליכולתה הכלכלית של המבקשת, לבקשת רשות הערעור מצורף מסמך אחד המעיד על קבלת קצבת נכות לחודש פברואר 2016 בסך 48 ₪ ולחודש מרץ 2016 סך של 1,405 ₪.

    

4. המשיבים טוענים כי החלטת בית המשפט, מושא בקשת רשות ערעור זו, אינה חוסמת את המבקשת. למעשה, בית המשפט קמא התחשב במבקשת, מאחר שסבר כי לאור אי-גילוי התלונות הקודמות וחוסר תום הלב שבכך, יש מקום, לכאורה, לדחות את הבקשה כליל.

   המשיבים טענו כי שיקול הדעת ביחס למימון שכר טרחתו של המומחה, נתון, בהתאם לתקנות, לבית המשפט. במקרה זה, נכון היה להשית את שכר המומחים על המבקשת, לאור היות המקרה גבולי והמינוי הוא לפנים משורת הדין.

   המשיבים הוסיפו וציינו כי בפרקטיקה, מקום בו המינוי נעשה מחמת הספק ו/או על רקע מחלוקת בשאלת החבות, קיימת הצדקה להשית את שכר המומחה על התובע. המשיבים ביקשו להותיר את החלטת בית המשפט על כנה, בהתאם לנימוקיו של בית המשפט קמא.