רע"א 32624-07-15 שאדו נ' כהן

המבקש הגיש לבית משפט השלום בקרית גת, תביעה כספית נגד המשיבה על סך 2,388,245 ₪, בגין הפרת הסכם שנכרת לטענתו בין השניים לעניין זכויות בדירת מגורים המצויה בעיר אשדוד (להלן – ההסכם והדירה בהתאם) – שהזכויות בה רשומות כולן על שם המשיבה.

על פי ההסכם הנטען, בתמורה לסיועו של המבקש במימון רכישת הדירה (אשר תירשם בשלב ראשון על שם המשיבה) תעביר המשיבה למבקש 75% מהזכויות בדירה עם השלמת הרכישה.

על פי הנטען בכתב התביעה, המבקש העביר לידי המשיבה למעלה ממיליון שקלים בעבור רכישת הדירה, אולם בשל סכסוך שהתגלע בין הצדדים, מסרבת המשיבה לאפשר למבקש להמשיך ולהשלים את חלקו במימון רכישת הדירה – ובכך מונעת היא, לטענתו, את המשך העברת מרבית מהזכויות בדירה על שמו כמוסכם.

עוד עתר המבקש בכתב התביעה, לחייב את המשיבה להשיב לו סכומים נוספים שהפקיד בידיה לצורך רכישת ריהוט וציוד נוסף לדירה, וכן לחייבה להעביר על שמו את הזכויות ברכב מסוג מאזדה 6 שנרכש מכספו ונרשם על שם המשיבה - אשר התחייבה לצרפו כבעלים ולא עשתה כן.

לכתב התביעה צירף המבקש בקשה להטלת עיקול ברישום, במעמד צד אחד, על זכויותיה של המשיבה בדירה.

בהחלטה מיום 9/1/12, דחה בית המשפט קמא (כב' הרשם יניב בוקר) את הבקשה, מן הטעם שהתצהיר אשר צורף לבקשה לסעד הזמני אומת על ידי בא כוח המבקש, שהינו תושב ארצות הברית, טלפונית - שלא כדין.

ביום 15/1/12 הגיש המבקש בקשה מתוקנת להטלת העיקול ברישום, בצירוף אישור קונסולרי לאימות הצהרתו – אולם בית המשפט קמא שב ודחה את הבקשה לגופה (בהחלטה מיום 15/1/12) לאחר שלא מצא ראיות מהימנות מספיקות לכאורה, המצדיקות את הטלת העיקול במעמד צד אחד.

למחרת היום (ביום 16/1/12), שב המבקש והגיש בקשה נוספת להטלת העיקול ובהחלטה מיום 17/1/12, דחה בית המשפט קמא את הבקשה וקבע כי "לא מצאתי ראיות מהימנות לכאורה להעברות כספים בסך של למעלה ממיליון ₪!!!, כטענת התובע, מידיו לידי הנתבעת ועל התובע להציג ראיות של ממש ולא השערות ומסקנות".

מנגד, הגישה המשיבה לבית המשפט קמא (ביום 22/4/12) בקשה לחיוב המבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בניהול ההליך, בהסתמך על קביעתו של בית המשפט – כי לא קיימות ראיות מהימנות לכאורה מספיקות להוכחת התביעה, והוסיפה כי העובדה שהמבקש הינו תושב חוץ ואין בארץ נכסים בבעלותו מהם יכולה היא להיפרע ככל שהתביעה נגדה תידחה – מתחזק הצורך בחיוב בהפקדת הערובה.

המבקש התנגד לבקשה, ולאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, נעתר בית המשפט קמא לבקשה וחייב את המבקש בהפקדת ערובה על סך 15,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבה, מן הטעם שכשמדובר בתושב חוץ שאין לו נכסים בישראל "הנטייה בדרך כלל היא לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות", הגם ש"אינני מקבל את הטענה כי סיכויי התביעה להתקבל הינם קלושים ואף אפסיים...".

בהמשך, הורה בית המשפט קמא לצדדים לפעול להשלמת ההליכים המקדמיים ביניהם, ונקבעו מועדים להגשת ראיות הצדדים ולשמיעתן.

בחלוף למעלה משלוש שנים (!), לאחר שהסתיים הליך ההוכחות ואף הוגשו סיכומים מטעם המבקש, שב המבקש והגיש לבית המשפט קמא בקשה נוספת להטלת עיקולים זמניים (במעמד צד אחד) הן על זכויות המשיבה בדירת המגורים, הן ברכב המאזדה שבבעלותה, וכן על כל הכספים ו/או הנכסים הנוספים המוחזקים על ידה. את בקשתו להטלת העיקולים, תמך המבקש בהליך הראיות שהתנהל בפני בית המשפט קמא אשר חשף, לטענתו, ראיות התומכות לכאורה בהוכחת תביעתו, חשף לטענתו התנהלות קלוקלת של המשיבה המקימה חשש להברחת נכסים וכן את חוסר יכולתה הכלכלית של המשיבה לעמוד בפירעון ההלוואה שנטלה לרכישת הדירה – כמצדיקים, לשיטתו, את הטלת העיקולים המבוקשים.

בהחלטה מיום 12/3/15 הורה בית המשפט קמא (כב' הרשמת הבכירה ט. פרס) למבקש, להמציא פרטים נוספים בנוגע לרישום הזכויות בנכס, לפרט את "שינוי הנסיבות שחל ממתן ההחלטה הדוחה בקשתו להטלת עיקול ... מהן הראיות המהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה אשר נתגלו כעת ולא הוצגו על ידו בבקשתו הראשונה..." ולהסביר את פשר השיהוי בהגשת הבקשה.

לאחר קבלת הבהרות המבקש, נעתר בית המשפט קמא (בהחלטה מיום 16/3/15) לבקשה, והטיל עיקולים זמניים במעמד צד אחד על כלל זכויות המשיבה כמבוקש (בכפוף להפקדת התחייבות עצמית, ערבות צד ג' והפקדת עירבון), עד למועד הדיון בבקשה במעמד הצדדים.