רע"א 31772-04-14 מדינת ישראל נ' אבו חשיש

המשיבים, תושבי רצועת עזה, תובעים את המדינה (המבקשת) בבית משפט השלום בבאר שבע לפיצוי נזקים שנגרמו להם לטענתם עקב מותו של המנוח סלאמה אבו חשיש ז"ל בתקרית ירי מיום 23/12/10 סמוך לגדר המערכת בגבול רצועת עזה. בכתב הגנתה העלתה המדינה טענת סף כי דין התביעה להידחות על הסף, הן מחמת התיישנות והן מחמת כך שתקרית הירי הייתה בגדרה של פעולה מלחמתית שחלות עליה הוראות סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב – 1952.

בד בבד ביקשה המדינה את בית המשפט קמא לחייב את התובעים (המשיבים) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, לפי תקנה 519 לתסד"א.

זאת בהיות המשיבים תושבי חוץ (רצועת עזה), בהיות התביעה מחוסרת סיכויים של ממש ונוכח טענת החיסיון הנ"ל שטובים סיכוייה להתקבל.

באותה בקשה עתרה המדינה כי סכום הפיקדון יהיה "בשיעור ריאלי של 20,000 ₪ לפחות שיבטיח את כיסוי כל הוצאות הנתבעת".

בהחלטה מיום 14/3/14 נעתר בית המשפט קמא (כב' השופטת מ. וולפסון) לבקשה אולם קבע כי סכום ההפקדה יהיה 5,000 ₪.

בפני בקשת המדינה לרשות לערער על גובה סכום ההפקדה שנקבע ולהורות כי יש לקובעו בסכום שלא יפחת מ- 20,000 ₪.

לטענת המבקשת, סכום שכזה (20,000 ₪) נקבע כסכום ההפקדה במספר תיקים דומים ובקשות התובעים באותם התיקים לרשות לערער על גובה הסכום הנ"ל נדחו בהחלטות בית המשפט העליון.

המדינה מוסיפה וטוענת כי יש להקפיד על קביעת סכום ריאלי שיהיה בו לכסות את מלוא הוצאותיה, אם תדחה התביעה.

זאת הואיל והתובעים כאמור הינם תושבי רצועת עזה אשר הסיכוי להיפרע מהם הוצאות ההגנה – ללא הבטחתם בהפקדה – קלוש אם לא אפסי.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים על צרופותיהם – לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

מסכים אני כי סכום ההפקדה שקבע בית המשפט קמא (5,000 ₪) אינו על הצד הגבוה וספק אם יכסה במונחים ריאליים את מלוא הוצאות ההגנה של המדינה – אם תידחה התביעה.

אולם איני מקבל את הנחת המדינה בבקשתה כי פסיקת הפקדה ב"סכום שלא יפחת מ- 20,000 ₪" – הינה בבחינת פסיקה מחייבת בתביעות ובבקשות כגון דא.