רע"א 3002-01-15 בן אברהם נ' לוי ואזאנא ואח'

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות מיום 30.12.14 (כב' השופטת ע. מרדכי) אשר דחה את בקשת המבקש לעכב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא מיום 30.11.14.

בפסק הדין חוייב המבקש לפנות את מקום עסקו- חשמלייה הצמודה למוסך שמנהל המשיב- לא יאוחר מיום 02.01.15. כן חוייב המבקש בהוצאות משפט בסך 30,000 ₪.

2.על פסק הדין הוגש ערעור לבימ"ש זה ביום 31.12.14 (ע"א 68129-12-14).

3. קודם להגשת הערעור, ביום 25.11.14 הגיש המבקש בפני בימ"ש קמא בקשה לעיכוב פסק הדין. ביום 30.12.14 ניתנה החלטה בזו הלשון: "אין מקום להעתר לבקשה והיא נדחית".

4.לטענת המבקש ההחלטה אינה מנומקת כנדרש, ויש בה משום פגיעה בלתי מידתית בו. שהרי, אם יבוצע פסק הדין יגרם לו נזק בלתי הפיך, בשעה שמדובר במקום בו הוא מנהל את עיסקו מזה 27 שנים, בעוד צו הפינוי ניתן בהתראה של שלושה שבועות בלבד (בהתחשב במועד בו הוצא לו פסה"ד), וממילא לא תהיה עוד תועלת בהגשת הערעור, שסיכוייו טובים. המבקש מכחיש את טענת המשיבים כי רכש מוסך חלופי במרחק 300 מ' ממקומו הנוכחי.

5.לטענת המשיבים, פסק הדין מנומק היטב. המבקש יודע מזה שנים שהוגשה תביעה לפנותו והוא עושה כל שניתן על מנת לדחות את הקץ. החלטתו הלקונית של בית המשפט באה על רקע פסק דינו והביקורת מצידו של בית המשפט על התנהלותו של המבקש כמפורט בפסק הדין.

6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי יש ממש בטענות המבקש, ועל כן ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.

בית משפט קמא לא נימק החלטתו, ומטעם זה בלבד יש לקבל את הבקשה.

7.לגופו של עניין, מדובר אכן בהליך בלתי הפיך, ובאם אכן יבוצע פסק הדין לפינוי, תסוכל זכותו של המבקש לערער על פסק הדין.