רע"א 29466-01-15 רגב -ח"כ תא"ל(במיל) נ' גולן

1.בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי תא"ל (במיל) ח"כ מירי רגב (להלן "המבקשת"), על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת נסרין עדוי), שניתנה ביום 15/12/14 במסגרת ת"א 2291-09-14 לפיה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת לסילוק תביעתו הנגדית של מר גילי גולן (להלן: "המשיב") על הסף לנוכח חסינותה העניינית של המבקשת.

תשתית עובדתית רלוונטית

2.המבקשת, שהיא חברת כנסת, הגישה כנגד המשיב תביעה בעילת הוצאת לשון הרע בגין התבטאויות בלתי ראויות שרשם המבקש כתגובה לפוסט שפרסמה המבקשת בפרופיל האישי שלה ברשת הפייסבוק.

על פי הנטען בכתב התביעה שהוגש מטעם המבקשת, ביום 30/07/14 פרסמה המבקשת בעמוד הפרופיל האישי שלה ברשת הפייסבוק את הריאיון ששודר בערוץ הראשון, בו הביעה המבקשת את דעתה בדבר ההתנהלות הצבאית במבצע צוק איתן תוך שהזכירה את אמירתו של הנשיא לשעבר מר שמעון פרס לעניין המתווה המדיני.

בעקבות פרסום הפוסט קיבלה המבקשת לטענתה תגובות רבות, חלקן תומכות וחלקן מתנגדות מטבע הדברים. כחלק מהתגובות לפוסט, נתקלו יועצי המבקשת בתגובה קשה מטעם המשיב, שלטענת המבקשת, הייתה פוגענית ובזויה שיש בה משום עבירה על חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). בעקבות זאת הגישה המבקשת כאמור את תביעתה בגין הוצאת לשון הרע כנגד המשיב.

3.בהמשך לאמור, ביום 20/10/14 הגיש המשיב תביעה שכנגד נגד המבקשת, בגין חשיפת כתובת מגוריו ברשת האינטרנט. במסגרת התביעה שכנגד טען המשיב, כי עם מסירת דרישת ההתנצלות לידיו, מיהרה המבקשת לפרסם בעמוד הפייסבוק שלה את מסמך הדרישה להתנצלות שבכותרתו צוינה כתובת מגוריו של המשיב. עניין זה לטענת המשיב הוביל למחול שדים שכלל: הערות אלימות ומשפילות כלפיו, מכתבי איומים והשלכת ביצים לעבר מרפסת ביתו של המשיב.

4.בעקבות הגשת התביעה שכנגד על ידי המשיב, הגישה המבקשת ביום 09/11/14 בקשה מקדמית לסילוק על הסף של התביעה שכנגד. המבקשת נימקה בקשתה בטענה כי אין בסיס לטענות המשיב כפי שעלו בכתב התביעה שכנגד. בנוסף טענה המבקשת כי לא היה אף מקום להגשת תביעת המשיב מפאת חסינות המבקשת מכוח חוק חסינות חברי כנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951, (להלן: "חוק החסינות").

5.ביום 08/12/14 הגיש המשיב תגובתו לבקשת המבקשת לסילוק התביעה שכנגד על הסף, במסגרתה טען המשיב, כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות שעה שמעשה הפרסום עליו מלין המשיב חורג מגבולות החסינות העניינית המוענקת למבקשת מתוקף היותה חברת כנסת.

6.ביום 11/12/14 הגישה המבקשת תשובתה לתגובת המשיב במסגרתה שבה וחזרה המבקשת על נימוקי הבקשה לסילוק על הסף תוך שדחתה את נימוקי המשיב לדחיית הבקשה.

7.ביום 15/12/14 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשת המבקשת לסילוק התביעה שכנגד שהוגשה מטעם המשיב על הסף. בית משפט קמא דחה כאמור בהחלטתו את בקשת המבקשת לדחיית התביעה שכנגד על הסף, זאת משמצא כי כתב התביעה שכנגד מעלה טענות עובדתיות שמן הראוי לבררן לגופן.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו, כי הודעה כזו או אחרת בכלי תקשורת, שלכאורה ניתנה מפי המשיב כי הוא נכון לחזור בו מתביעתו ככל שתוסר תביעת המבקשת אינה מלמדת על העדר סיכוייה של התביעה שכנגד או על קיומם של מניעים פסולים מאחורי הגשתה. כן ציין בית משפט קמא כי אינו נדרש בשלב זה לבירור הטענה באשר לסוגיה העקרונית בדבר היקף תחולתה של החסינות העניינית על הליכים משפטיים אזרחיים הננקטים כנגד חבר כנסת, שכן נדרש בירור עובדתי בדבר סיווג הפעולה נשוא התביעה שכנגד, כפעולה שבמתחם הסיכון הטבעי אשר פעילות פרלמנטארית יוצרת, אם לאו, שמן הראוי שייעשה במסגרת הדיון בתביעות לגופן ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

המבקשת מיאנה להשלים עם החלטת בית משפט קמא ומכאן בקשת רשות הערעור.

תמצית טענות הצדדים

8.המבקשת טענה באריכות במסגרת בקשת רשות הערעור בדבר טעותו של בית משפט קמא משלא נעתר לבקשת המבקשת לסילוק תביעתו הנגדית של המשיב על הסף לנוכח חסינות המבקשת מכוח סעיף 1(א) לחוק החסינות. זאת, שעה שאין בטענות המשיב כדי לענות על אף לא אחד מתתי הסעיפים שהובאו בסעיף 1(א1) לחוק החסינות שנועד להעניק את החסינות לחבר כנסת למען שמירה על עצמאותו באופן שיוכל למלא את תפקידו כשליח הציבור ללא מורא ופחד מהליכים שיינקטו נגדו.

מעבר לאמור טענה המבקשת כי עומדים לזכותה גם הגנות הניתנות מכוח סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות שמפנה גם לסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, שעה שלטענתה פרסום כתובתו של המשיב בדף הפייסבוק שלה נעשה בתום לב בעת שניסתה להתגונן ממעשי המשיב.

לנוכח האמור טענה המבקשת, כי החלטת בית משפט קמא הינה חסרה ואינה יורדת לעומקם של טיעונים ובכלל זה לעומקה של טענת החסינות שהינה טענה משפטית עקרונית. זאת שעה שהפן העובדתי ויתר ההגנות שנסקרו הובאו כדי להוות נדבך בלבד.

לנוכח האמור, ביקשה המבקשת להשהות את ההליכים בבירור תובענת המשיב בבית משפט קמא עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, תוך בירורה של התובענה העיקרית אותה הגישה המבקשת כנגד המשיב. כן ביקשה המבקשת להורות על דחיית תובענת המשיב מכוח חסינות המבקשת בהתאם לסעיף 1(א) לחוק החסינות ושאר ההגנות העומדות לה בהתאם לסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע וכן סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, (להלן: חוק הגנת הפרטיות").

9.מנגד טען המשיב בתגובתו לבקשת רשות הערעור, כי דין הבקשה להידחות, זאת שעה שלעמדתו לא עומדת למבקשת טענת חסינות מכוח חוק החסינות. לעמדת המשיב, דיני החסינות נועדו לאפשר לכנסת ולחבריה להתנהל באופן תקין ולמנוע גרירת נבחרי ציבור אל בתי המשפט. ואולם, משעה שנבחר הציבור בחר ביוזמתו להתגושש בזירה משפטית, וויתר הוא הלכה למעשה על חסינותו באותו עניין ממש ובכל עניין נלווה.

כן טען המשיב, כי גם במישור המהותי לא עומדת למבקשת חסינות מכוח חוק החסינות לנוכח העובדה, כי פעולה א-דמוקרטית כהסתה לביצוע מעשה שפטים במשיב כפי שעשתה המבקשת לא נועדה מלכתחילה לחסות תחת חסינות לפרלמנטר דמוקרטי.