רע"א 27871-03-15 מנצור נ' מנהל מקרקעי ישראל

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 09.03.15 (כב' השופטת ח. קיציס) אשר דחה בקשתו של המבקש ליתן צו מניעה האוסר על המשיב לסלק את ידו של המבקש מקרקע הידועה כגוש 8031 חלקה 9 בטייבה, וביטל צו ארעי שניתן במעמד צד אחד.

לטענת המבקש, אף שאין לו זכויות קנייניות או חוזיות בקרקע, ואף שמעולם לא קיבל רשות המשיב להחזיק בקרקע, הרי שלא יגרם נזק למשיב אם יינתן הצו המבוקש. שכן, לטענת המבקש הוא בעל חלקה סמוכה וסבר שהמקרקעין שייכים לפלוני והחל לנהל עם פלוני מו"מ לרכישתו, ואף החל לנקות את המקום, לרצפו ולגדרו. כן נטען כי לרשות המקומית אין עניין במקרקעין ואילו הוא משתמש בו כחניה לאחר שהכשירו לכך. המבקש טוען עוד כי השקיע במקום כ- 100,000 ₪ "והפך אותו ממזבלה ומחסן לרכבים גנובים" ביהמ"ש קמא התעלם מעובדות אלה, ע"כ טעה בקביעותיו.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובת הצד שכנגד.

כלל הוא "כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב ביחס להחלטות הנוגעות לסעדים זמניים וערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעת זה, להוציא מקרים חריגים" ר' רע"א 769/11 אלמוסיני נ' כרמון (מיום 4.5.11). העניין שבנדון אינו בגדר החריגים המצדיקים התערבות.

צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיב, מקום שהמבקש עצמו מודה כי אין לו זכויות במקרקעין. וכי לא ניתן לאסור על בעל המקרקעין, המשיב, לדרוש כי הנכס יוחזר לו כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ. אכן, כהחלטת בימ"ש קמא, ככל שנגרמים למבקש מטרדים כתוצאה משימוש כזה או אחר במקרקעין הגובלים בחלקתו שלו, תרופתו היא להגיש את ההליך המתאים. הוא הדין אם סבור הוא שיש לפצותו על השקעותיו. הפיצוי, ככל שיפסק כי הוא זכאי לו, הינו בכסף ולא בהחזקת המקרקעין.

בנסיבות אלה, כאמור, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

מאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.